סימן תקו - דיני לישה ביום טוב

א א מודדין. דהיה יכול למדוד מאתמול

ב ב מחמירין. עיין מ''ש סי' שי''ט סעיף ט''ז עיין ט''ז

ג שלחן. דבחול דרכו לנפות ע''ג עריבה ואם כן מי שדרכו לנפות בחול ע''ג שלחן צריך שינוי אחר. מ''א: ג ד שרי. אפי' בשבת יש''ש. ונ''ל דוקא כשנאפית וכשהיא חי לא חזי למידי בשבת. מ''א: ה ומשייר. היינו בחלת ח''ל אבל חלת א''י ע' בי''ד סי' שכ''ג: ו חלה. אבל אסור לשייר רק כדי חלה לחוד ב''י. וכת' המ''א וממילא בערב פסח שחל בשבת ושכח להפריש חלה בערב שבת מלחם חמץ שאפה לשבת אסור לאכול ממנה דהא יצטרך לבער החמץ ואם כן נמצא אכיל טבלים למפרע וא''ל יתן המשוייר לעכו''ם במתנה והעכו''ם יחזור ויתננו לו אחר הפסח ויפריש חלה דהא אסור ליתן על תנאי וא''כ שמא יאכלנה העכו''ם ונמצא אכיל טבלים לכן נ''ל דאין להם תקנה עכ''ל. והבאר היטב אשר לפני כתב ונ''ל דיכול לסמוך בזה להאכיל המשויר לכהן קטן ע''ש ולא דק כמה שכתב בסי' תמ''ד ע''ש. ועיין בתשובת פנים מאירות סי' ל': ז שיאכל. וט''ז אוסר לכתחלה ע''ש. (אבל בספר אליה רבה צידד להתיר גם בס' ע''ק לרשב''א מתיר): ח ללוש. ודוקא כשצריך לפת חמה מרדכי. מ''א

ד ט טמאה. כגון בזמן הזה שכולנו טמאין: י לא יאפה. לפי שאסור לאוכלה ואסור ג''כ לטלטל. וכתב הט''ז וצריך להזהיר לנשי המון עם דין זה שאין שורפין החלה בי''ט אלא תניחנה עד הערב ותישרף: ו יא לאפותה. אפי' בתנור אחד אע''פ שהפת משביח בכך. אחרונים