סימן תקלז - דין מלאכת דבר האבד

א א האבד. וספק דבר אבד נמי מותר. רש''ך חלק א' סימן קי''ג: ה ב ונתקלקלו. ואם נסתמו לגמרי אסור דהוי כעושה מתחלה: ו ג ששה. אבל בפחות מכאן כיון דלא עברו ביה מיא אסור ועמוקה ג' אפשר דאסור לחפור עד ח' דטרחה יתירה היא להשליך העפר לחוץ עיין ב''י: ח ד כדי. ומה שפסק לעיל בסימן תקל''ג ס''ד דצד דגים שהרי אפשר שיאכל מהם במועד והכא כתב לאוכלם במועד שאני הכא דסוף סוף גם השדה שותה ממנה ומש''ה בעי שיאכל דוקא מה שאין כן התם ועיין מ''א: יב ה מתליעים. שנוטל התולעת שבאילן אע''פ שנפסד האילן אסור דטירח' יתירה היא: יד ו יכול. אבל במלאכה גמורה אסור ליתן לו שכר מזונו. מ''א: ז ומוסרין. אבל לשכור לו שומר אסור ובשבת אפי' למסור לו אסור. מ''א: טו ח בפרות. ולדידן שאין דשין בפרות צריך שינוי אחר. מ''א: טז ט לבצרו. ופועלים ישראלים יכולים ליטול שכר ועיין סימן תקמ''ב סעיף א': י לעשות. ואדם חשוב צריך ליזהר אפי' במלאכת דבר האבוד שמא יטעה העולם לומר שכיון מלאכתו במועד. ב''י בשם רוקח