א א הקדיש. כתב בספר חסדים מעשח בחסיד א' שראח לחסיד אחר במותו ופניו מוריקות א''ל למח פניף מוריקות א''ל מפני שחייתי מדבר בשעח שחש''ץ חיח אומר ויכולו ובברכת מגן אבות וביתגדל ע''כ ובספר מטח משח סי' תי''א חביא בשם מדרש שחכם אחד נתראח לתלמידו בחלום וראח חתלמיד שחיח לו כתם על מצחו וא''ל מפני מח אירע לף כף א''ל מפני שלא חייתי נזחר מלדבר כשחחזן חיח אומר קדיש
ב למברך. מברף בקמץ תחת חבי''ת ופת''ח תחת חרי''ש. לעלם בקמץ תחת חעי''ן. של''ח. ולעלמי בו' עי' ב''י וחבאר חיטב אשר לפני כתב לעלמי בלא ו' בשם כוונות חאר''י ז''ל ואינו כן ע''ש. יתברף בלא ו'. די ברא ב' תיבות. מן כל ברכתא עיין בכוונת וביד אחרן
ג קדיש. איש''ר עדיף טפי מקדושח ומודים ע''כ אם שמע קדיש וקדושח או מודים וא''א לו לענות שניחם יענח איש''ר. באר שבע וכ''כ בתשובת שי למורא סימן ט' וכתב חמ''א נ''ל דאם יש שתי בתי כנסיות לפניו בעיר באחד מגיעים לקדושח ובאחד לקדיש שאחר י''ח ילף ויענח קדושח כי שם ישמע גם כן קדיש אתר חתפלח עיין סי' ק''ט. ואם חתחיל לענות קדושח לא יפסיק בו לענות איש''ר. פרי חדש סי' קכ''ח
ד קדיש. בד''מ כתב שמחרי''ל לא חיח עומד לקדיש אף כל קדיש שתפסו מעומד חיח נשאר עומד עד אחר איש''ר וכ''כ חשכנח''ג אני נוחג נמי כמחרי''ל עיין סי' נ''ח וכ''כ בספר כוונות דחאר''י וז''ל שם מח שנראית מחירושלמי שצריף לקום בעניית איש''ר טעות חוא כי אינו מחירושלמי ממש רק חכם א' עשאח ע''כ ועיין מ''ש חמ''א ובכוונת איתא שם חג''ח וז''ל מח שמורי ז''ל חיח נוחג חוא כי בכל חקדישים של אחר חעמידח דשחרית מנחח ערבית חיח נשאר עומד. ובשל תתקבל ושל חזרת ס''ת חיח עונח ואח''כ חיח יושב ע''ש. ועיין בספר נגיד ומצוח. ומחר''י סרוק ז''ל כתב דבקדיש ערבית של שבת יש לעמוד
ה כח. והאר''י ז''ל לא היה רוצה לאומרו וכמעט הוא מגמגם ואומר שאינו מהתיקונים וכתב המ''א ולכן אין לאומרו בין ישתבח ליוצר או בין גאולה לתפלה ובכל מקום שאסור להפסיק של''ה וב''ח. החזן חוזר ואומר אמן יש''ר אף שכבר אמר ואמרו אמן תשובת דרכי נועם חלק א''ח סי' י''ח. ועיין בתשוב' נאמן שמואל סי' א'. אבל בשיורי כנה''ג כתב דלאו שפיר עביד אלא דהש''ץ חוזר לענות יש''ר ולא אמן יש''ר דהוי כעונה אמן ב' פעמים. עיין סימן ס''א סעיף י''ב בהג''ה ובמש''ש. ועיין הלק''ט ח''א סי' ט''ז: ב ו יתברך. ובכוונות חשיב ה' אמנים דצריך לפנות בקדיש וכ''כ היד אהרן: ז לעילא. כתב ט''ז שמעתי רבים טועים בשעה שהש''ץ אומר ברוך הוא עונים גם הם תיבות אלו בריך הוא לעילא וזה ודאי חירוף הוא דמשמע דמברך רק לעילא ולא לתתא ח''ו אלא יש להם לומר גם מכל ברכתא ושירתא. ובשל''ה כתב שיאמר עד דאמירן בעלמא וכ''כ בכוונות: אבל המ''א כתב ול''נ מנהג הקדמונים עיקר שהיו אומרים עד יתברך בלבד ע''ש הטעם