סימן סד - דין הטועה בקריאת שמע

ב א בה. דוקא טעה אבל בהזיד או במתכוין חוזר לראש. פר''ח: ב פסוק אחד. לאו דוקא פסוק א' אלא אפי' תיבה אחת נמי חוזר לשם כ''כ הרא''ש: ג הפרשה. פי' אם יודע אם אמר שמע בכונה חוזר לואהבת. ואם אינו יודע אם אמר שמע בכוונה פשיטא דחוזר לראש ב''ח מ''א. וט''ז כ' נראה פשוט דאם אירע לו כן בפרשה ראשונה דאינו חוזר דמתחיל שמע ישראל דהא לחד פירוש הוי איסור באומר הפרשה וכפלה אלא מתחיל ואהבת עכ''ל. נ''ל דאיירי ג''כ בידוע שקרא פסוק ראשון דאם אינו יודע אפי' פסוק ראשון א''כ אפי' את''ל דקרא פסוק ראשון בודאי שלא בכוונה קרא אותו וצריך לחזור מפסוק ראשון ואילך דאל''כ הו''ל קורא למפרע ומאי אריא דאינו יודע היכן טעה אפילו יודע מ''מ כיון שלא קרא פסוק ראשון בכוונה צריך הוא לחזור מתחלת שמע ואילך אלא ע''כ מיירי דבפסוק ראשון היה מכוון ואח''כ קרא שלא בכוונה וטעה ואינו יודע היכן טעה חוזר לואהבת זהו כוונת ט''ז וכמ''ש הב''ח ומ''א והמחבר יד אהרן הבין דהט''ז הוא מתנגד עם הב''ח חמיו בזה ע''ש ולא דק: ד ד בוכתבתם. והא דלא אמר בוקשרתם משום דיש הפרש דוקשרתם הראשון הוא בקמץ שהוא לשון יחיד והשני הוא בסגו''ל שהוא לשון רבים עיין תוספות יום טוב וט''ז כתב הטעם דוכתבתם הוא סוף הפרשה יוכל לטעות ע''ש: ה ימיכם. וכל שכן באמצע הפרשה חזקה שאמר כל מה שלמעלה ממנו בב''י רשב''א. כתב הרמב''ם פ''א מק''ש כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות ה''ז טועה וחוזר ומברך במטבע. וכתב הכ''מ פ''א מברכות דוקא אם פתח בברכה במקום שלא תקנו לפתוח. או חתם במקום שאמרו שלא לחתום. אבל אם שינה בנוסח הברכה ולא אמר אותו לשון ממש אלא שאמר נוסח אחר בעניין הברכה יצא ע''ש ועיין סי' נ''ט: