סו

מֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא, אֲשֶׁר עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ. אָנָּא מַלְכֵּנוּ, תֶּן בִּי עֹז וְתַעֲצוּמוֹת וְהִתְחַזְּקוּת עָצוּם מְאֹד בְּזֶה הָעוֹלָם, כָּל מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלִי. זַכֵּנִי לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הַדְּחִיּוֹת וְכוּ’, שֶׁהַבַּעַל דָּבָר רוֹצֶה לֶהַדִּיחֵנִי, חַס וְשָׁלוֹם, בְּכָל עֵת. הוֹשִׁיעֵנִי בְּחַסְדְּךָ בֶּאֱמֶת מִכָּל הַסְּבָרוֹת שֶׁקֶר שֶׁלּוֹ, עַל יְדֵי שֶׁמְּצַיֵּר הָאוֹר לְהֶפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל יְדֵי זֶה מַסִּית אוֹתִי לִדְבַר עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְעוֹשֶׂה אֶצְלִי מֵאִסּוּר הֶתֵּר וּמֵעֲבֵרָה מִצְוָה, הַצִּילֵנִי מִמֶּנּוּ וּמִתַּחְבּוּלוֹתָיו. וְאַתָּה יוֹדֵעַ זֹאת מַלְכִּי וֵאלֹהַי, שֶׁאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּכְשַׁל הָאָדָם כְּבָר, הוּא בָּא עוֹד הַפַּעַם, וּמִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְווֹת, וְרוֹצֶה לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם וְלִדְחוֹתוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. הַצִּילֵנוּ בְּרֹב רַחֲמֶיךָ מִכָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, שֶּׁנִּמְשַׁךְ מֵהַקְּלִפָּה וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְהָעִקָּר מִבְּחִינַת קְלִפַּת בִּלְעָם שֶׁרוֹצֶה לְצַיֵּר אוֹר הַתּוֹרָה לְהֶפֶךְ מִן הָאֱמֶת, כַּאֲשֶׁר הוֹדִיעוּ חֲכָמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, הַמַּכְנִיעִים טֻמְאָתוֹ בֶּאֱמֶת. וְעַל כֵּן זַכֵּנוּ בְּכֹחָם הַגָּדוֹל לְעֹז וְהִתְחַזְּקוּת עָצוּם נֶגְדּוֹ בְּלִי שִׁעוּר, שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּנוּ: “אַשְׁרֵי אָדָם עֹ’ז ל’וֹ בְּ’ךָ מְ’סִלּוֹת” וְכוּ’, רָאשֵׁי תֵּבוֹת בִּלְעָ”ם כַּאֲשֶׁר גִּילוּ הַצַּדִּיקִים. “יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם”: