רָאוּי שֶׁיַּרְגִּישׁ צָרַת יָחִיד מִכָּל־שֶׁכֵּן צָרַת רַבִּים, חַס וְשָׁלוֹם בַּלֵב. כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּדַע מֵהַצָּרָה חַס וְשָׁלוֹם, וְיוֹדֵעַ בְּבֵרוּר כְּאֵב הַצָּרָה חַס וְשָׁלוֹם, וְעִם כָּל זֶה לִבּוֹ אֵינוֹ מַרְגִּישׁ הַצָּרָה כְּלָל. וְעַל־כָּל־פָּנִים צָרַת רַבִּים חַס וְשָׁלוֹם, רָאוּי שֶׁהַלֵּב יַרְגִּישׁ כְּאֵב הַצָּרָה. וְאִם אֵינוֹ מַרְגִּישׁ צָרִיךְ לְהַכּוֹת הָרֹאשׁ בַּקִיר, הַיְנוּ לְהַכּוֹת הָרֹאשׁ בְּקִירוֹת לְבָבוֹ כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (לְקַמָן רי"ז) עַל־פָּסוּק "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" (דְּבָרִים ד־לט), שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא הַדַּעַת בְּהַלֵּב. וְהָבֵן הֵיטֵב. אַחַר־כָּךְ שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת "וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר" (יְשַׁעְיָה לח־ב), שֶׁהֵסֵב וְהִמְשִׁיךְ הַפָּנִים שֶׁהוּא הַמֹּחַ וְהַדַּעַת אֶל קִירוֹת הַלֵּב. הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי עִקַּר הַפָּנִים הִיא הַחָכְמָה וְהַדַּעַת שֶׁהוּא אוֹר הַפָּנִים כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר: