מד

אנו מחיבים להתפלל ולצעק אליו תמיד ולעורר רחמיו יתברך, עד אשר על ידי רבוי התפלות יתעורר בשלמות וישוב אלינו וירחמנו: (לקו"ה על פס' כד)

א למנצח | לבני־קרח משכיל:

ב אלהים | באזנינו שמענו, אבותינו ספרו־לנו, פעל פעלת בימיהם בימי קדם:

ג אתה | ידך גוים הורשת ותטעם, תרע לאמים ותשלחם:

ד כי לא בחרבם ירשו ארץ, וזרועם לא־הושיעה למו, כי־ימינך וזרועך ואור פניך, כי רציתם:

ה אתה־הוא מלכי אלהים, צוה ישועות יעקב:

ו בך צרינו ננגח, בשמך נבוס קמינו:

ז כי לא בקשתי אבטח, וחרבי לא תושיעני:

ח כי הושעתנו מצרינו, ומשנאינו הבישות:

ט באלהים הללנו כל־היום, ושמך | לעולם נודה סלה:

י אף־זנחת ותכלימנו, ולא־תצא בצבאותינו:

יא תשיבנו אחור מני־צר, ומשנאינו שסו למו:

יב תתננו כצאן מאכל, ובגוים זריתנו:

יג תמכר־עמך בלא־הון, ולא־רבית במחיריהם:

יד תשימנו חרפה לשכנינו, לעג וקלס לסביבותינו:

טו תשימנו משל בגוים, מנוד־ראש בלאמים:

טז כל־היום כלמתי נגדי, ובשת פני כסתני:

יז מקול מחרף ומגדף, מפני אויב ומתנקם:

יח כל־זאת באתנו, ולא שכחנוך, ולא־שקרנו בבריתך:

יט לא־נסוג אחור לבנו, ותט אשרינו מני ארחך:

כ כי דכיתנו במקום תנים, ותכס עלינו בצלמות:

כא אם־שכחנו שם אלהינו, ונפרש כפינו לאל זר:

כב הלא אלהים יחקר־זאת, כי־הוא ידע תעלמות לב:

כג כי־עליך הרגנו כל־היום, נחשבנו כצאן טבחה:

כד עורה |, למה תישן | אדני, הקיצה אל־תזנח לנצח:

כה למה־פניך תסתיר, תשכח ענינו ולחצנו:

כו כי שחה לעפר נפשנו, דבקה לארץ בטננו:

כז קומה עזרתה לנו, ופדנו למען חסדך: