עניין התורה ג' מעניין נגינה, נתגלגל על ידי סיבה שאדמו"ר זלל"ה היה בלאדיזשין על שבת קודש , שהיו שם בעיר הזאת אנשי מספר מקורבים לאדמו"ר זלל"ה, ובכלל בעיר הזה היו רובם יודעים מהמחלוקת של הזקן הידוע, אך אף על פי כן הפחידו לדבר סרה חס ושלום על אדמו"ר זלל"ה, בפרט כשבא אדמו"ר לשם היו רובם מקבלים 'שלום' בדרך ארץ גדול, ואנשים מועטים דעיר לא קיבלו פניו ז"ל.
ואגב באותו השבת קודש שהיה שם אדמו"ר זלל"ה, היה אצל אחד ממקורביו בן זכר הנולד באמצע שבוע הנקרא 'שלום זכר', ומנהג ישראל מהשולחן ערוך שהולכין ומתאספין אנשים אחר סעודות שבת קודש בערב לבית הנולד, ויושבין שם מסובין על שולחן בעל הבית במיני פירות מעדנים ומשקאות, והחזן דעיר הזה היה גם כן מוכרח לבוא גם כן לסעודה הלז, כי זה ההכנסה שלו, כי בהברית הוא עושה 'מי שבירך' לכל אחד, ונותנין לו כל אחד כפי מתנת ידו עבור 'מי שבירך'.
ומחמת שהיה מהמתנגדים זה החזן, היה יושב בסוף השולחן רחוק מאדמו"ר זלל"ה, והמנהג היה, שהחזן היה מחויב לנגן איזה זמר מהזמירות של שבת קודש עבור המסובין, והוא לא היה מזמר כלל, והיה אדמו"ר זלל"ה אומר להבעל הברית שיגיד לו להחזן מפני מה אינו אומר איזה זמר. ענה החזן, שעכשיו אין לו קול לזמר. ענה אדמו"ר זלל"ה ואמר, אני אתן לו קול, ולעת עתה היו שם מנגנים אחרים וזמרו.
וכשהלכו מן השולחן אמר אדמו"ר זלל"ה, הלא הפסוק אומר "ורועה זונות יאבד הון" זה הקול , בתמיה אמר כך, ולא הבינו הדיבור הזה, אך לשבת השני היה גם כן בן זכר אצל איש אחד מהעיר, והבעל הברית היה איש עני והחזן לא בא לשם, והיו שם אנשים אשר חרה להם אפם על החזן על זה, כי זהו שאדמו"ר היה שם היה איש אמיד מגדולי הבעלי בתים ובא לשם, ואצל זה מחמת שהוא עני לא רצה לילך, לזאת נסכם שם שילכו שני אנשים לביתו לקרוא לו, ויכריחו לו שילך שלא לבייש את הבעל הברית העני הזה, וכשבאו לביתו ולא מצאו אותו בביתו ושאלו לזוגתו היכן הוא, ואמרה, שאמר שהוא הולך לבן הזכר הזה, ונתמהו על זה מה זה, ובליל שבת קודש אחר סעודות שבת קודש להיכן הולכים?.
הכלל, הם היו יודעים שדרכו על פי רוב יש לו ידיד אחד שהולך לביתו, וחשבו שאפשר הלך לשם, אך ידעו שאותו האיש נסע שבוע זו ואינו בביתו, ואף על פי כן הלכו לשם ודפקו בהדלת דשם, כי היו להבית שני פתחים, ולא ענו להם שום בן אדם, ואגב ראו שברח החזן מהדלת השני ובבית היה אפל וחושך, ומקודם איזה זמן רננו אחריו שיש לו הכירות עם אשת חבירו, אך בבירור לא ידעו, וכעת ראו בעיניהם שאמת הדבר, ויצא הקול בעיר עליו וברח מעיר הזאת למרחקים. והיו כל אחד מאנשי העיר מעידים שנתקיים מה שאמר אדמו"ר שיתן לו 'קול', רחמנא ליצלן מקול כזה.
ובאותו הבית היה קן של צפרים שהיו מצפצפין תמיד, והחזן מקודם שנתוודע קלונו, היה אומר שהולך לשם מחמת שהוטב בעיניו הצפרים מאוד בצפצופם כמעט כאיזה ניגון, ובאותו השבת שאדמו"ר היה שם מקודם, אמר אז התורה הזאת 'אקרוקתא' - סימן ג', וראו אחר כך ממש רוח הקודש ונבואה מאדמו"ר זלל"ה, כי המעשה של החזן שנתוודע מאיתו היה כשנסע אדמו"ר מלאדיזשיען, והיו כמעט כל אנשי העיר נתקרבו על ידי זה, וכפי שרבינו זלל"ה אמר בהתורה הזאת, שתיקון שיוכלו לשמוע נגינה מכל אדם הוא שילמוד גמרא ומשניות בלילה, עשו תיקון בעיר הזאת וקבעו בכל בתי מדרשים אחר תפילות ערבית חבורות חבורות ולמדו משנה וגמרא, והיה קידוש השם גדול עד למדי בשם אדמו"ר זכותו יגן עלינו גם עתה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות: