התורה 'בחצוצרות' - בסימן ה', נאמרה בראש השנה כידוע , סמוך להתקרבות מוהרנ"ת זלל"ה לרבינו זלה"ה, תקס"ג, שעסק רבינו זלל"ה בעניין המתקת הגזירות שקורין 'פינקטין' , בין קודם גזר דין לאחר גזר דין.
אך העיקר התורות שנאמרו בהתחלת ההתקרבות של מוהרנ"ת זלל"ה, ידוע שכיוון אדמו"ר זלל"ה (ב)גין מוהרנ"ת זלל"ה, היינו שזה היה גם כן סמוך לכניסת רבינו זלל"ה לעיר ברסלב בתחילת חודש אלול , ומוהרנ"ת ז"ל נתקרב ובא לרבינו זלל"ה בפרשת נצבים סוף אלול שנת תקס"ב , ואז אמר רבינו ז"ל תורה 'אתם נצבים' סימן מ"ד ששם מדבר מעניין מחאת כפים בהתפילה. כי כשבאו אדמו"ר ומוהרנ"ת לבית הכנסת דשם, כי היו שניהם "חדשים מקרוב באו" להתפלל, ותיכף על הפתח בית הכנסת עמד רבינו ז"ל על אסקופת בית הכנסת, ואמר למוהרנ"ת ז"ל בזה הלשון, עפיס הערט מען גאר ניט קיין שום פליעסקין אין קיין קולות מהתפילה דשם , ונכנסו והתפללו. ואחר כך כשהלכו לחזרה אמר רבינו ז"ל למוהרנ"ת ז"ל, מיר האלטין פין דעם, ניט וויא דיא וועלט, זיי זאגין מיע דארף שטיין דאווינין שטיל כמו שעומדין לפני איזה מלך וכו', מיר זאגין אזוי וויא דעם בעל שם טוב וועג אז מיט קולות שרייען אין פלייעסקין באם דאווינין ובזה יכולין אריין שפרינגין אין גן עדן אריין מיט שמחה , בחינת "בואו לפניו ברננה הודו לו ברכו שמו" בקולות, ועל ידי זה נאמרה התורה מ"ד בחלק א'.
וזה שבת קודש קודם ראש השנה היה, ששמע מוהרנ"ת הזמירות ו'אשת חיל' פעם ראשונה מאדמו"ר ז"ל, שנתפעל מזה עד למדי על כל ימי חייו, כי נפל עליו על מוהרנ"ת אז בעת סעודת שבת קודש של הלילה, מורא ופחד גדול אשר לא ראה עוד מימי קדם, שהיה אצל כמה גדולים על שבת קודש, ובפרט שבערב שבת קודש הזה עת הצהרים נכנסו שניהם הרב נפתלי ז"ל ומוהרנ"ת לרבינו ז"ל ודיבר עמהם הרבה, ואז אמר להם רבינו זלל"ה בזה הלשון, איך וועל אייך פירין גאר שוין אויף אנייעם וועג וכו' כידוע ונדפס כבר בחיי מוהר"ן.
ואחר כך בהזמירות של 'אזמר בשבחין' היה רבינו זלל"ה מתחיל כל חרוז, והמסובין של המקורבין היו גומרין החרוז, וכשהגיע רבינו ז"ל להחרוז של 'נזמין לה השתא בפתורא חדתא', היה מושך החרוז של אלו התיבות 'נזמין לה וכו'' כמה פעמים, ונזכר מוהרנ"ת ז"ל שהיום אמר להם שיוליכם בדרך חדש לגמרי, ונתלהבו המסובין, ומוהרנ"ת ור' נפתלי ענו 'ובמנרתא טבתא' בקול גדול 'דנהרא על ראשין', כי זה שייך מה שאמר להם מקודם כניסת שבת קודש, וכיון מוהרנ"ת ז"ל 'במנרתא טבתא', זה רבינו ז"ל, שיאיר להן מעתה בראשינו ובמוחינו. וגם עוד בעת שזימר רבינו ז"ל קודם הזמירות 'אשת חיל', כפל ושילש אדמו"ר בניגון שלו 'כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון' במתינות ובהמשכה גדולה, ונכנסו אלו התיבות באזני ובלב מוהרנ"ת ז"ל, שזה מכוין רבינו ז"ל עליו, מחמת השפלות והעניות שלו, כידוע שרבינו ז"ל אמר עליו, ער איז גאר אשטיקיל בלאטע , וממש נתמוגג ליבו של מוהרנ"ת, כי ליבו היה נשבר מאוד, מחמת שהיה יודע שאביו ובני ביתו מקפידים עליו מאוד על זה שנסע לברסלב מכח חסידות, כי אביו וחותנו היו מכת הפרושים, ובפרט שאלו שהיו נוסעים לרבינו ז"ל מקודם היו נקראים ווידויניקעס, והיו אצל המתנגדים לחרפון ולבזיון, ואביו ובני ביתו חשבו שיבוא עוד על שבת קודש לחזרה , ולסוף הרגיש הארה כזאת, שחישב בעצמו שפה נצרך לו לישב חודשים. ואחר כך שמע איך שרבינו ז"ל אמר 'ולחם עצלות לא תאכל', וחזר כמה פעמים 'לא תאכל לא תאכל', מכל זה הבין מוהרנ"ת שעליו נאמר כל זה מאדמו"ר ז"ל. וכן בסעודת שחרית גם כן היה למוהרנ"ת גודל רמיזות וההארות מאדמו"ר זלל"ה, שמרמז לו שידע איך שיחזק את עצמו בכל מה שיעבור עליו מלחמות, וזה יום ראשון שאחרי שבת קודש היה ערב ראש השנה שחל אז ראש השנה שני שלישי, והבני בית חשבו שיבוא על ראש השנה לחזרה, כי לא היה מרחק רב מברסלב לנעמירוב רק ח"י ווערסט, שהיה בקל לבוא. וכפי שביום ראשון היה יומא דשוקא בברסלב, והיו עוברים ושבים, וכמה בני אדם מנעמירוב היו על יומא דשוקא, וראו את מוהרנ"ת ושאלו אותו אם יסע על יום טוב ראש השנה הקדוש לביתו, והשיב להם שהיריד שלו לא נגמר עוד. וכשבאו הסוחרים לביתם לנעמירוב, ואביו של מוהרנ"ת ראה שבנו לא בא, והבין, שמסתמא הוטב בעיניו שם ההתנהגות מהחסידות הזאת יותר משאר הצדיקים שהיה אצלם מקודם. והגם שאביו בכלל היה חלוק מצד החסידות אפילו מאנשי הבעל שם טוב ז"ל, אף על פי כן זה היה יודע היטב, שבנו מוהרנ"ת ז"ל הוא בעל מוח גדול ולמדן מופלג בנגלה ובנסתר, והוא אינו מטעה את עצמו אפילו בהחסידות שלו, ויודע ומבין להבחין בין צדיק שהלכה כמוהו ובין שאינו כל כך בדרך הנכון לפי מהותו ודעתו, היינו, כי האב מכיר את בנו, בפרט שידע איך שמוהרנ"ת בנו מתמיד גדול באהבת הגמפ"ת עם כל המפרשים ובפרט בפוסקים ובשו"ת מהוראה, כי חותנו הרב הגאון הצדיק מורינו הרב דוד צבי הדריך אותו באופן כזה שיהיה ממלא מקומו ברבנות שלו, אך מוהרנ"ת זלל"ה בחכמתו ובצדקתו מנעוריו השכיל להנצל מרבנות, על כן אמר לחותנו ז"ל שרוצה מקודם לקיים המשנה 'אל תעשם קרדום לחפור בה' , ומוטב לעשות עבורו איזה חנות עם סחורה , כי אביו היו לו כמה מסחרים עם כמה חנויות כי היה עשיר עצום. וכוונות מוהרנ"ת היו, בכדי שזוגתו תישב ותעסוק בהחנות, והוא יעסוק בעבודתו יתברך שמו, אך אביו וחותנו חשבו שיקבל את הרבנות אחר כך.
ונחזור לעניין ראשון, אפילו אביו ז"ל כשראה שהוא נתעכב בשם על ראש השנה, וגם על יו"כ יום הקדוש לא בא, אז הבין אביו, שמסתמא טעם שם בנו מוהרנ"ת טעם כזה אשר לא טעם עוד מימיו ומעודו אצל שאר הצדיקים שהיה אצלם מקודם טעם כזה, אך הוא בעצמו לא הפיק רצון מן כת החסידים, ואחר יו"כ כשבא מוהרנ"ת מברסלב, בוודאי לא קיבל אותו אביו בסבר פנים יפות כל כך, וגם בני ביתו שהיא זוגתו חרה לה שנפל כל העסק של החנות עליה, כי כשמוהרנ"ת בביתו על כל פנים היה מחשב החשבונות מהסחורות ומהחובות מהקונים שלוקחים בהקפה בחנות, והוא לא היה בביתו שני שבועות מקודם ראש השנה עד אחר יו"כ, ואגב שמע מאדמו"ר ז"ל כמה שיחות נפלאות שאמר לו רבינו ז"ל מיר קענין זעך שוין פין לאנג וכו', ובפרט כמה תורות במשך השני שבועות האלו היינו מקודם ראש השנה סימן מ"ד - 'מחאת כפיים', ובראש השנה גילה רבינו ז"ל התורה 'בחצוצרות' - סימן ה'.
ומוהרנ"ת קיבל לפני רבינו ז"ל שהוא בעל מחשבה בלי שיעור, וזה אחד מכ"ד דברים המעכבין את התשובה , הגם שהמחשבות הם מפלפול מגפ"ת וכיוצא מפוסקים, אך ורק מבלבלים בעת התפילה, ושם בהתורה הנ"ל אמר רבינו ז"ל כמה עניינים כאלו הנצרך לו, היינו, משכ"ש שצריך לפנות המוחין מחמץ. וגם היה נשמע אז המחלוקת מהזקן הידוע, ובפרט מהקדוש הצדיק דודו הה"ר ברוך זלל"ה, הנראה לפני בני אדם קצת כמו הפלגה, כי באמת ידוע שזה היה מחמת גודל קדושת של אדמו"ר זלל"ה, שלא יהיו קטרוג מהס"מ "על מה שוא בראת" כידוע בסיפורי מעשיות (מעשה ז) איך שצעק, כשזו הנשמה יורדת מה לי לעשות. וידוע שאמו של אדמו"ר, הצדקת בעלת רוח הקודש ה"ה פיגא , אחות הרב הצדיק הקדוש הרב ברוך ז"ל, הייתה אצל הרב ר' ברוך בכוונה עבורו, ושאלה אותו, מה זה שהעולם אומרים שאתה מרחק את בני, והשיב לה, שאני מסתיר אותו מפני שאין העולם כדאי עוד לזה האור.
וכששמע [מוהרנ"ת] שאמר רבינו ז"ל 'אוזן שומעת וכו' בקרב חכמים תלין' עיין שם היטב, וגם מעניין ה'קולות' המובא ובפרט מעניין 'צדיקייא עבדין מצותא בין הסטרא אחרא' , ואחר כך בשבת שובה שמע התורה 'קרא את יהושע' - סימן ו' מעניין 'דום לה'', וכשבא לביתו התחיל להתפלל בקולות ובמחאות כפיים שקורין פליעסקין וגם בשמחה גדולה, כי כל זה היו מהתורות ששמע בעת היותו אצל רבינו ז"ל. התחיל קיטרוג מהבית הכנסת שהיה מתפלל שם עליו, והוא היה מקודם חשוב בבית הכנסת, כי אביו היה איש למדן ועשיר, ובפרט מוהרנ"ת ז"ל היה מבני הנעורים החשובים הגדולים שם. וכעת כשראו שנתלהב ליבו כל כך היה קצת קנאה עליו, אפילו מרבו ומבני הנעורים החשובים שהיו שם, ואמרו לאביו שיראה למנוע אותו על כל פנים שלא יסע לברסלב כל כך, כי יהיה גם כן מן ה'ווידויניקעס' ובוודאי אינו לפי כבוד אביו, ובפרט לפני כבוד חותנו ה"ה ר' דוד צבי, ומחמת כל זה היה מוכרח להתעכב בביתו כל ימי החג הסוכות.
הגם שכפי שהיה בוער ליבו מהרגשתו מגודל קדושת והשגת של אדמו"ר ז"ל, היה במחשבתו שנצרך לו להיות אצל רבינו ז"ל כמה זמנים, כמו שידוע מההתקרבות של המגיד ממעזריטש להבעל שם טוב ז"ל , שבתחילתו היה אצל הבעל שם טוב כמה חודשים, אך אף על פי כן מחמת כיבוד אב ואם וחותנו ושלום בית, היה מוכרח לחוג את החג בנעמירוב מקום מגורתו. וכפי שעוד מקורבים לרבינו ז"ל בערך יותר ממניין עשרה ישבו באותה העיר, הגם שלא היו מצוינים כל כך כמו מוהרנ"ת ז"ל כי היו נקראים 'ווידויניקעס', אף על פי כן היה משתתף עימהם בחבורה אחת והתפללו בכל ימי החג בסוכה גדולה שהיה לאביו, וגם ספר תורה של אביו לקח לשם, והתפללו בקולות ובמחאת כפיים וקיימו 'ושמחת בחגיך' ביחד והעיקר היו מזמרים הניגונים ששמעו אצל רבינו ז"ל היינו 'אשת חיל' ו'אזמר בשבחין' וכיוצא, אך מוהרנ"ת ז"ל היו לו גודל געגועים לקיים 'חייב אדם לקבל פני רבו ברגל' אך לא היו לו שום אפשרות לזה, מחמת גודל קיטרוגים של משפחתו ובני ביתו על זה, על כן אמר לחבריו המקורבים גם כן, שכפי שהמנהג היו בימים הקדמונים שאפילו במוצאי החג היינו מוצאי שמחת תורה גם כן היו חבורות חבורות כיתות חסידים ביחד שמחים כמעט כל הלילה שהוא 'אסרו חג' , לזאת יראו החברים אלו תיכף אחר תפילת מעריב, ישכרו עגלה בנעמירוב לנסוע לברסלב ויש מציאות שבשני שעות יבואו לשם ויקבלו פני רבינו ז"ל, ויחזרו ויסעו תיכף לחזרה לביתם ולא יוודע לשום בן אדם מזה אפילו לבני ביתו, כי יחשבו שהוא משמח את עצמו עם חבריו אצל אחד מהם, וכמו שהיה מלובש אז מוהרנ"ת ז"ל בגדי יום טוב, בגדי משי וכובע של יום טוב כדרך הנגידים, כך היה נוסע, כי לא רצה לילך לביתו ליקח איזה מלבוש פשוט גם כן, לכסות על בגדי משי בכדי שלא ישאלו אותו מה זה, ונסעו כך תיכף אחר תפילת ערבית.
בערך תשעה ווערסט שזה חצי נסיעה, התחיל הגשם לירד בשפע רב כל כך, עד שהיו מוכרחים לכנוס בה'קרייטשמע' שהיה שם עד שיופסק הגשם לירד, ומוהרנ"ת ז"ל היה מלובש בבגדי יום טוב, ונתלכלכו בגשם קודם שבאו להקרייטשמע. ושם נתעכבו עד שפסק הגשם לירד כמעט שני שעות, ואחר כך נסעו הלאה לאט לאט מחמת קלקול הדרך, ובאו לברסלב בערך שעה קודם חצות הלילה.
וכשבאו לתחילת הכניסה לעיר ברסלב, זמרו בשירה וצעקו 'צהלי ורוני יושבת ברסלב' בשמחה רבה בהרחובות עד שכמה בני אדם נתעוררו מזה. וכשבאו לבית רבינו ז"ל היו עוד קצת אנשים, אך אדמו"ר ז"ל פנה אל אלו הבאים מנעמירוב, וקיבל 'שלום' מכולם בסבר פנים יפות וכיבד אותם במעט משקה ומיני מאכל מתיקה מיום טוב שקורין 'לעקיך' , ואמר להם, כי זהו 'לקח' טוב נתתי לכם אך תורתי אל תעזובו. ובתוך כך בא הבעל עגלה ואמר שנצרך ליסע לחזרה כי כך שכרו אותו, וקיבל כל אחד רשות מרבינו ז"ל שקורין 'גיזעגינט' , ולמוהרנ"ת אמר רבינו ז"ל, עוד לא נתתי לך עבור הוצאות, וגם לא נתת(י) לי חשבון מיום בואך לביתך מכל ימי החג שלך.
וכשמעו כל זה מפי אדמו"ר ז"ל, הבין היטב כי זהו כיון אדמו"ר ז"ל למחשבתו, כי מחמת הגעגועים והכיסופין שהיו לו כל ימי החג לזה - שיוכל לספר כל ליבו לפני אדמו"ר ז"ל, ראה ממש רוח הקודש שרבינו ז"ל יודע המחשבות שלו.
הכלל אותן אנשים שבאו עם מוהרנ"ת זלל"ה נסעו והוא נשאר, והגם שהיה למוהרנ"ת מדובר עוד בחול המועד סוכות עם הסוחרים שתיכף באסרו חג נצרך ליסע לבארדיטשוב עבור סחורות של חורף , ושכרו עגלה עוד בחול המועד סוכות על אסרו חג ליסע תיכף לבארדיטשוב, אך כששמע מאדמו"ר כל הנ"ל שכח את כל זה ונשאר אצל רבינו ז"ל.
ממילא מובן שאותו הלילה האיר למוהרנ"ת כשמש בצהרים משיחותיו שהיה מדבר אדמו"ר כמעט כל הלילה. והלך קודם אור הבוקר עם רבינו ז"ל למקווה, וכאור בוקר התפללו בבית הכנסת של בעל שם טוב ז"ל שהיה סמוך לבית אדמו"ר ז"ל, והיו לרבינו ז"ל שני זוגות תפילין דרש"י, ואז התפלל מוהרנ"ת ז"ל בתפילין של רבינו ז"ל עם טלית של חול של אדמו"ר ז"ל. וזה שמעתי כמה פעמים, שמוהרנ"ת ז"ל אמר אחר כך כל ימיו, שמאז והלאה הרגיש בעצמו מוח חדש ממש מזה הטלית ותפילין של רבינו ז"ל.
ואחר התפילה כיבד אותו רבינו ז"ל במאכלי מזונות עם צנצנת 'קאווי' , ואמר לו, בוא ונלך לשוח אצל בית הכנסת בעל שם טוב ז"ל, שהיה מן היסוד שם חתיכת עץ בולט שהיו יכולים לישב שם. וכפי שמוהרנ"ת ז"ל ראה מרבינו ז"ל את החביבות שמחבב אותו, התחיל לספר את כל אשר עבר עליו באלו הימים מעת בואו לביתו, ואיך שהתפללו כל החג בהסוכה וכיוצא, ואז נתלהב רבינו ז"ל וגילה לו אז התורה נפלאה בליקוטי א' סימן מ"ח - 'על אשר מעלתם בי' , ושם מובא מהתפילה בכח שהיא בחינת סוכה, וכשאמר רבינו ז"ל הפסוק "ואשים דברי בפיך" נדמה למוהרנ"ת ז"ל שממש אדמו"ר ז"ל מניח לו בפיו דבריו. עד שגילה שם שסוכה ותפילה בכוח סגולה לבנים, ומחמת שמוהרנ"ת ז"ל היו לו יסורים מזה שלא היו לו עוד זרע של קיימא, כי זוגתו הייתה מפלת כמה פעמים לארבעה חודשים. וכשרבינו ז"ל אמר ששמיני עצרת עוצרת הנוקבא הטיפה שלא תפיל, עיין שם, נזכר מוהרנ"ת ז"ל שזה המבוקש שלו שהוא נצרך לזה, והבין שאדמו"ר ברוח הקודש שלו כיון עבורו זה, הגם שעוד לא הזכיר בשום פעם לרבינו ז"ל מזה. אך כעת אמר לרבינו ז"ל שזוגתו הפילה כמה פעמים, וכעת היא גם כן בחודש רביעי בהריון, ומבקש מאדמו"ר ז"ל על זה שלא תפיל עוד, ואז אמר לו רבינו ז"ל, עבור זה נצרך לך ליתן על פדיון, ותיכף אמר מוהרנ"ת ז"ל, אפילו בלא זה חשבתי ליתן על פדיון לידכם, ענה רבינו ז"ל, מעות איני צריך, רק תראו להכין לביתי ששה כסאות שקורין 'ביינקליך' בחינת 'שש מעלות לכסא', שזה נגד ו' שבתוך א' שאמרתי בשבת שובה 'קרא את יהושע' עיין שם סימן ו' בליקוטי א'.
ואחר גמר התורה הזאת נכנסו לבית אדמו"ר לסעודת הצהרים באסרו חג, ואחר כך הבין אדמו"ר ז"ל שמוהרנ"ת נתפעל כל כך מהתורה הנ"ל שגילה לו היום, עד שאין לו חשק ליסע לביתו. אמר לו רבינו ז"ל, נצרך לך לקיים כעת 'בקי בשוב' שאמרתי בשבת שובה. וקיבל מוהרנ"ת את עצמו שהוא מלובש בבגדי יום טוב, ואיך יוכל לבוא לביתו בבזיון, ומה ישיב להם היכן היה. ויעץ לו אדמו"ר ז"ל כך, שיסע אחר מנחה שיהיה סמוך לנשף ערב יום, ויבוא לנעמירוב בתחילת הלילה בחשיכה, ולא יהיה ניכר כל כך איך שהוא מלובש. ואגב סיפר לרבינו ז"ל מהנסיעה לבארדיטשוב פן נסעו בלעדו ויהיה לו עגמת נפש גם מזה, כי הבטיח להסוחרים שיסע עמהם, אמר לו אדמו"ר, מי יודע, אפשר היו להם גם כן מניעה מהבעל עגלה ולא נסעו. וכשראה מוהרנ"ת ז"ל שרבינו ז"ל מפציר אותו ליסע, היה מוכרח לצייתו ליסע, וכך היה, שמוהרנ"ת ז"ל בא באישון לילה לנעמירוב, וכשבא לביתו הייתה זוגתו בבית זקינו ולא הייתה בביתה. והוא התפלל מעריב בביתו באריכות בהתלהבות, כי לא היה שום אדם אז בביתו, ואגב מקודם שינה והחליף את מלבושיו לבגדי חול לתפלת ערבית, וכשזוגתו נכנסה לביתה היה מוהרנ"ת עומד בשמונה עשרה באריכות כל כך עד שחטפה לה שינה. ודרכו של מוהרנ"ת היה תמיד בחצות הלילה היה הולך מביתו למקווה ומשם לבית המדרש שלו עד אחר התפילה, וגם בלילה זו עשה כדרכו תמיד, ובתוך כך שמע בבית המדרש שהסוחרים עוד לא נסעו לבארדיטשוב, כי הבעל עגלה ששכרו בחול המועד סוכות נסע נסיעה אחרת והתחרט מהם, והלך אחר התפילה לביתו, וכמו שנכנס לביתו קודם שרצתה זוגתו לחקור אצלו היכן היה, באו לביתו הסוחרים ולחצו אותו שיזרז את עצמו כי שכרו עגלה אחרת, עד שלא היה שעת הכושר שתכנוס עימו בטוען ונטען היכן היה, כי הייתה מוכרחת להכין לו צידה לנסיעה עם הסוחרים, ואז ראה היטב שנתקיים אצלו הפסוק "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים איתו" , וגם נתפעל עד מאוד אך שאדמו"ר ז"ל התנהג עימו ברוח הקודש שלו ובנבואה ממש באספקלריא המאירה בזה הדבר שהכריחו ליסע לביתו, ובעיצה ישרה כזאת אפילו בגשמיות, ובפרט בדרך הקודש ברוחניות, ומכל זה נתחזק בדעתו שיעבור עליו מה שיעבור, איך שימנעו אותו בזה, הן מבני עירו והן מבני ביתו והן ממשפחתו לא ישגיח כלל עליהם. הגם שזה תחילת התקרבותו וכל אחד ואחד רצו שירחיקו אותו מזה, אך כפי שראה וטעם בחינת "טעמו וראו כי טוב וכו'", והרגיש בליבו נעימות עריבות הלימודים והעצות בזה ובבא של רבינו ז"ל, שזה חיות של עולם הבא בעולם הזה בחינת "ביומו תתן שכרו" מהתורה 'בחצוצרות', וכן זה שמע בהתורה 'קרא את יהושע' תשובת עולם הזה ותשובות עולם הבא, שלא שמע ולא ראה כזאת מקודם, הגם שהיה כבר אצל כמה גדולים צדיקים, אך הרגיש היטב מה שרבינו ז"ל בשבתים [בשבתות] שהיה אצלו, כפל ושילש הפסוקים "גמלתהו טוב ולא רע" כמה פעמים, וכן "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון", ובפרט הפסוק "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה", היה ליבו בוער מזה כל כך עד שחישב בעצמו, ונתחזק, שאפילו כל הרוחות שבעולם יהיו מנשבים בו, לא יזיזו ולא יעקרו אותו מזה האילן הגדול והקדוש כל ימי חייו.
וכשבא מהנסיעה מבארדיטשוב עם הסחורה והיה נצרך לעשות חשבונות בכדי שזוגתו תדע מכל מין סחורה השערים שקורין 'פרייזין' [שערי מחירים (להכניס??)], כמה תפדה מן הקונים, הכלל נתעכב אצלו כמה ימים שלא היה יכול לזוז את עצמו מביתו ליסע לרבינו ז"ל, עד שמרוב געגועים שלו חישב בעצמו שעל כל פנים נצרך לו על יום אחד לבוא לאדמו"ר ז"ל רק לראות פניו הקדושים, ולספר את נגעי לבבו מן המניעות גדולות שיש לו על זה ליסע אליו, והכין מקודם בביתו את החשבונות מכל הסחורות שהביא מבארדיטשוב עם הצעטלין מן השערים שקורין 'פרייזין', ונסע לברסלב ולא הודיע לבני ביתו כלל מזה, ודרכה היה שבכל היום הייתה יושבת בחנות והוא ישב ולמד בבית המדרש, ובערב מסרה לו החשבון מן הקונים מי שקנה בהקפה ומי שנתן מעט במזומן ומעט בהקפה וכיוצא מאיזו סחורות מכרה, בכדי שהוא יכתוב כל זה שתדע על להבא, וכשבאת לביתה והוא לא בא, וחשבה פן נתעכב בבית המדרש, והלכה לבית המדרש ולא מצאה אותו, הבינה שבוודאי נסע לברסלב, ובוודאי הקפידה על זה, כי מי יכתוב לה ופן תשכח מי ומה, אך מה תוכל לעשות בזה.
ומוהרנ"ת ז"ל כשבא לרבינו ז"ל, שאל אותו אדמו"ר ז"ל על כל ענייניו, וסיפר לרבינו ז"ל שנצרך לו בכל לילה לחשוב את חשבוניה מהיום מהחנות בכדי שתדע איך להתנהג בזה, וענה אותו רבינו ז"ל בזה הלשון, בכל לילה ולילה תהיה נצרך לחשוב חשבונות של עסקי משא ומתן, בלשון תמיה, איך יכול להיות שאיש הישראלי כמוך שאתה תבלה זמן של כל לילה על חנות חשבונות, די לך על כל פנים פעם אחת בשבוע לבלות זמן על זה ולא כל לילה, כי באמת נצרך לך להיות ממארי דחושבנא על התכלית הנצחי. ומחמת שבלא זה גם כן היה ליבו בוער לעבודתו יתברך שמו, בפרט כעת ששמע מרבינו ז"ל בלשון תמיה איך יכול להיות זאת, נכנסו הדיבורים של רבינו ז"ל - שאמרם מעומקא דליבא, נכנסו בליבו שכך יעשה פעם אחת בשבוע במוצאי שבת קודש, יעשה החשבונות של כל השבוע, והקפידה עליו מאוד מה זה לך חדשות כזה.
אך זה ראתה, שמעת בואו מרבינו ז"ל כעת נעשה מתמיד יותר ממקודם , הגם שהיה תמיד מתמיד גדול מאוד, אך כעת ראתה שלא ינום ולא יישן במעת לעת שלם אפילו ארבע שעות, רק עוסק בתורה ובתפילה ואינו מדבר שום דבר הרשות רק מעבודת ה'.
ושוב בערך שני שבועות נסע לברסלב, וסיפר לרבינו ז"ל שבמוצאי שבת קודש עושה החשבונות מהחנות של כל השבוע. וגנח אדמו"ר ז"ל שקורין 'אקרעכץ גיטאן' , בכל שבוע ושבוע במוצאי שבת קודש יהיה מוכרח לך לעשות חשבונות של חול, מה יאמר אליהו הנביא על זה, אפשר היה די פעם אחת בחודש לתקן את כל. וכשומעו זאת מרבינו ז"ל, לא רצה בביתו לעשות חשבונות אפילו במוצאי שבת קודש, ובוודאי הקפידה עד למדי עליו אך מה לה לעשות, סיפרה לאביו, כי היו סמוכים על שולחן אביו, ואביו בוודאי חרה לו על זה, ומוהרנ"ת ז"ל לא השגיח כלל על זה ונסע שוב לברסלב, וזה היה כמעט שלש שבועות קודם חנוכה והיה אצל רבינו ז"ל עד אחר חנוכה כמובא בימי מוהרנ"ת עיין שם , ושמע התורה ח' 'ראיתי מנורת זהב', ואיך ששאב ממש רוח הקודש באותו הזמן מן בואו קודם חנוכה עד שנסע אחר חנוכה לביתו, מבואר כבר בחיי מוהר"ן ובימי מוהרנ"ת הנדפסים עיין שם.
ובעת בואו לביתו לחזרה אחר חנוכה, נטלה זוגתו המפתחות של החנות שלה וזרקה לפניו, שאי אפשר באופן כזה להיות עוסקת בהפרנסה מהחנות, שעליה לבדה מוטלת המשא הכבידה. ואביו אמר לו שהוא אינו רוצה להחזיקם באופן כזה שפורק את עצמו מכל, וכמעט שאביו דחף אותו מביתו שלא יבוא עוד לפני עיניו, והיה מוכרח לילך לבית זקנו אבי אמו שהוא היה מקרב אותו קצת, וזוגתו נשארת על שולחן אביו, ובתוך כך נסעה לאביה הרב הצדיק הגאון מורינו הרב ר' דוד צבי ז"ל, ושאלה מה זאת, וסיפרה לו את כל אשר נעשה, ושאל אותה אם מעת שנתקרב לרבינו ז"ל אם לומד ועוסק בתורה גם כן , כי כת החסידים עוסקים רק בעבודה, השיבה לו, מה אומר לך אבי, הוא לומד בכפלי כפלים יותר ממה שלמד במקודם כי ממש לא ינוח יומם ולילה ולא פסק פומא מגירסא מאז שהתחיל לנסוע לברסלב לרבו, ענה אביה לה, אם באופן כזה שקיבל עליו עול תורה כל כך, מוכרחת את בכל כוחך לעמול ולטרוח בפרנסתך בכל מה שתוכל, אפילו לעמוד עם שק מלח בשוק מיט דער נאז אקירין און אים מפרנס זיין. כי זה הרב הצדיק דוד צבי ז"ל היה אוהב תורה מאוד, וכשומעו מאיתה שמוהרנ"ת חתנו מתמיד ביותר ממקודם, אז אמר, רבי כזה שנותן לו התמדה ללימוד, הרבה אני מחזיק לו תודה על זה.
הכלל נסעה לחזרה לנעמירוב , ונשקט מאיתה מעט הרוגז כי אביה פקד עליה שלא תרעם כל כך על בעלה, אך אביו היה ברוגז עליו. ומוהרנ"ת ז"ל היה בבית זקינו ונסע בכל פעם לברסלב, עד שבאותו החורף נסע אדמו"ר ז"ל עם ביתו שרה למעדוועדיבקי להשיאה שם כידוע לאנ"ש שהיה החתונה בראש חודש ניסן , וכשנסע אדמו"ר ז"ל, לא היה מוהרנ"ת אז בברסלב עד כמה ימים, אז שמע שרבינו ז"ל נסע עם ביתו, הגם שמוהרנ"ת היה עם רבינו ז"ל בליניץ, אך מוהרנ"ת חזר אז לביתו. אז התחיל תיכף לחשוב, מסתמא יתעכב רבינו ז"ל בהנסיעה זו כמה שבועות, כי הכנות קודם החתונה, ואחר כך החתונה בעצמה, וזה היה סוף חודש שבט של שנת תקס"ג שנסע רבינו זלל"ה עם ביתו למעדוועדיבקי, והיה חושש פן יתעכב שם אדמו"ר זלל"ה כמה שבועות, כי שם היה מקודם מגורתו, ושם משפחת בני ביתו סמוכים למעדוועדיווקיע דרים שם, וזה סמוך הזמן לפורים, וליבו היה בוער מאוד איך לא אראה פניו הקדושים זמן כזה, כי זה היה שנה ראשונה שנתקרב אליו והרגיש בכל פעם נעימות ועריבות ומתיקות דרכיו הקדושים, וכן דיבוריו הקדושים המביאין אותו לחיים נצחיים באמת, ואפילו בגשמיות עצותיו הקדושות נותנים לו חיות שיוכל לעבור ימי חייו בטוב בזה העולם גם כן, ונסכם בדעתו שנצרך לו גם כן ליסע לשם. אך איך יוכל לעשות דבר כזה, לנסיעה רחוקה כזה, על זמן רב כזה, כי יש יותר מארבעים פרסאות שקורין 'מאל' שזה יותר מארבע מאות ווערסט מנעמירוב למעדוועדיבקי, ואז עוד לא היו מסילת הברזל לנסוע, רק היו מוכרחין לשכור בעל עגלה עם סוסים מעיר לעיר. ונתחכם בדעתו איך שיש לו בעיר בארדיטשוב אחות אמו שהיא דודתו עשירה במסחרים גדולים כמה חנותים מסחורות שונים, ומוהרנ"ת ז"ל היה חשוב גדול אצלה, שהייתה עקרה בלי בנים והיה חשוב אצלה כבן, ותמיד חפצה היה שהוא יהיה אצלה באיזו מסחר רק לעיין על המשרתים ולחשוב באיזה פעם חשבונות מהמסחרים, ועבור זה יהיה לו פרנסת כל צרכו וגם יוכל לעבוד עבודת ה' וללמוד כחפצו. אך מוהרנ"ת ז"ל פנה עורף מזה מחמת כשרותו שרצה לברוח מחיזו דהאי עלמא לגמרי תמיד, ובפרט מעת שנתקרב לרבינו זלל"ה, לזאת אמר בביתו שרוצה ליסע לבארדיטשוב על איזו שבועות על בחינה ונסיון במסחרים של דודתו, פן יראה אם נכון לפניו שם, וכששמעו מאיתו דבר זה הוטב בעיניהם, הן לאביו והן לבני ביתו עד מאוד.
וכפי שזה היה סוף חודש שבט, אמר שיהיה בשם איזה שבועות עד קודם פסח, כי הבין שנסיעתו לרבינו ז"ל להחתונה אפשר שיתעכב עד אחר פורים, לזאת אמר בביתו שיהיה בבארדיטשוב עד קודם פסח, והוטב בעיניהם שיסע לשם בכדי שיעסוק גם קצת במשא ומתן לפי סברתם. ואגב שכפי שגם לבארדיטשוב מנעמירוב מרחק רב בערך חמשה עשר מאל, והזמן זה חורף קשה וקרירות ושלגים בשבט ואדר, והנסיעה עם עגלה וסוסים נצרך להתעכב שני מעת לעת בדרך, ועבור זה הכינו לו להנסיעה מביתו בגדים חמים להגן מן הקור, וכן בגדי שבת קודש וכיוצא, וכן אפילו מיני מאכלים צידה לדרך, ונסע מביתו בדרך כבוד.
והוא נסע לברסלב ומשם נסע לרבינו זלל"ה למעדוועדיבקי, ומה שעבר עליו עד שבא לשם מניעות ויגיעות וטרחות אי אפשר לבאר על פני הכתב, מהעגלות ומהשלגים ומהקרירות, אך בתענית אסתר לעת ערב זמן סמוך לקריאת המגילה הגיע לכפר הסמוך למעדוועדיבקי בערב י"ב ווערסט לשם, ורצונו היה מאוד שיהיה לקריאת המגילה אצל רבינו זלל"ה, אך ממש ראה שמן השמים עכבהו מזה, והיה לו יסורים גדולים שלא זכה לזה עוד לחוות פניו הקדושים בעת קריאת המגילה, ובהכפר שבא לשם שמחו מאד על ביאתו לשם, כי נתקבצו לשם תשעה אנשים ולא היו מניין שלם, ומוהרנ"ת ז"ל השלים המניין בשם.
ואחר קריאת המגילה היה חשקו ליסע תיכף, שילין בשם אצל רבינו זלל"ה, אך הבעל עגלה לא רצה ליסע בלילה, ואגב אחר תענית מוכרחין לסעוד ולאכול קצת ובפרט פורים מצוה משום שמחת פורים לטעום ולא להיות בתענית עוד.
ואחר כך כשסעד שם ביקש מאנשי כפר הנ"ל שישכרו לו איזו עגלה תיכף למעדוועדיבקי. הגם שיבוא לשם בחצי הלילה, אף על פי כן על כל פנים יהיה במקום של רבינו זלל"ה, כי כך מובא בליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ע', שמה שנסמך ונתקרב למקום הצדיק שיש לו כח המושך בחינת עפר, חושקין ביותר עיין שם.
הכלל, שכרו לו בשם איזו עגלה, ונסע בלילה והגיע לשם בשעה י"ב שזה זמן חצות אז, ולא ידע מה לעשות להיכן יכנס, כי בלילה ישנים בכל בית וסגורים האכסניות גם כן, והוא עומד עם החפצים שלו בחוץ, והקור והכפור גם כן אז בחודש אדר עוד לא נפסק, ונתיישב בדעתו שילך לחפש איזה בית הכנסת, וגם זה לא ידע היכן הוא, כי הוא לא היה בשום פעם במעדוועדיבקי, וגם לא ידע דירת אדמו"ר היכן הוא.
הכלל, הלבנה האירה אז ליל פורים י"ד בחודש, ולקח החפצים שהיו כבדים בידיו, והלך אנה ואנה, והכיר שזה מסתמא בית הכנסת, והלך לשם, וראה שסגור מבפנים ולא מבחוץ, והבין שמסתמא לן שם איזה איש ואפשר השמש בבית הכנסת שם, ודפק בהדלת שיפתחו לו שיכנס לשם, ולא רצו לפתוח לו מחמת חשש כי מי יודע מי הוא זה באמצע הלילה, עד שאמר מוהרנ"ת ז"ל להאיש דשם, שזה בא מדרך רחוק מאוד לנכד הבעל שם טוב זלל"ה אשר הוא כעת במחניכם להשיא את ביתו תחי' בפה, והאיש הזה היה שמש בבית הכנסת הזה, וזקן, ומקורב לאדמו"ר זלל"ה עוד גם מכבר כשהיה דר שם רבינו זלל"ה במעדוועדיבקי, ופתח לו הדלת. והאיש הלז שאל לו מהיכן אתם, וענה לו מעיר נעמירוב, ונזדעזע השמש הזה מאוד, ואמר למוהרנ"ת זלל"ה מהיכן זכיתם לידע מאיש קדוש אלוקי כזה, כי השמש לא ידע רק מעיר ברסלב, ולא ידע שעיר נעמירוב סמוך לברסלב כל כך. ואגב בתוך כדי דיבור אומר השמש למוהרנ"ת זלל"ה, מה שמכם, והשיב לו, למה תשאלו לשמי, וענה לו השמש, כי אחר קריאת המגילה בערב הייתי שם בביתו בעת שישב אדמו"ר זלל"ה עוד סמוך לשולחנו אחר הסעודה, והיו שם כמה אנשים אצלו שמחים ומרקדים, ושמעתי שאמר להם, תלמידי יהושע ששמו נתן, רוצה וכוסף לשמוח גם כן פה אתכם, אך הוא יגמור שמחת פורים בשושן פורים אם ירצה ה'. ולא הבינו האנשים דיבוריו, ולא הרהיבו לשאול אותו מה זה. אפשר זה שמכם יהושע נתן, ענה לו מוהרנ"ת ז"ל, שמי נתן, ויהושע, אפשר שאדמו"ר מתפלל עבורי כך, שה' יתברך יושיע לי שאנצל מכת החולקים. ואז הבין השמש שאדמו"ר צפה ברוח הקודש כזה שתלמידו הקדוש יבוא על חג הפורים אליו, ומחמת זה קיבלו בסבר פנים יפות, ונטל את החבילה שקורין קלימיק של מוהרנ"ת ז"ל, ואמר לו, בואו ונלכה לביתי הסמוך לבית המדרש ונניח בשם הקלימיק שלכם, וגם אתם תשכבו מעט איזה שעה לנוח מטרדת הדרך. והלך מוהרנ"ת עימו לביתו, אך לישון לא רצה, רק ביקש מהשמש להראות לו מקום המקווה היכן הוא, והראה לו, ותיכף הלך למקווה. וכפי ששם בבית המדרש הזה מתפללים ותיקין וגם מוהרנ"ת מורגל להתפלל ותיקין , ואצל אדמו"ר ז"ל גם כן מתפללים כמה וכמה אנשים וקורין שם המגילה גם כן, והוא מחמת גודל טרדתו מנסיעתו הכבדה, התיישב בדעתו שיתפלל בבית המדרש של השמש וישמע את קריאת המגילה מקודם, ואחר כך ילך לאדמו"ר בישוב הדעת לקבלת פני רבו הקדוש. והלך מקודם לבית השמש לטעום ולאכול קצת קודם שיבוא לבית רבינו ז"ל.
הכלל, כשבא לאדמו"ר ז"ל היה באמצע סעודת שחרית של פורים, והיו שם אנשי העיר שהיו מקורבים לרבינו ז"ל, ענה לו אדמו"ר ז"ל, אתה היית בכפר בערב לקריאת המגילה, ונשמתך - היה אצלי בקריאתי המגילה בפה. וכיבד אותו במשקה המשכר, ואמר לו, הגם שאתה בא מן הדרך ומסתמא בלילה לא היה לך מנוחה כל כך, אף על פי כן 'חייב איניש לבסומי' בפשיטות, לקיים מצות מחיות עמלק בזה. ומוהרנ"ת ז"ל עמד לפני רבינו ז"ל באימה וביראה גדולה, אמר לו רבינו ז"ל, הלא קיימת "והיו עיניך רואות את מוריך", יש לך לשמוח גם בזה עם שמחת פורים ביחד.
וכפי שהרגיש בעצמו שבעת שיושבים מסיבת אנשים לא יוכל לספר עם אדמו"ר כל כך מה שעבר עליו מנסיעתו הכבדה, ואדמו"ר הבין היטב מחשבתו אף שלא אמר לאדמו"ר את כל זה, ענה רבינו ז"ל ואמר לו, אפשר עוד אתה מבולבל מעט מנסיעתך ונצרך לד עוד מעט לנופש, תקיים 'צא' אך תקיים 'הלחם בעמלק'. וכששמע תיבת 'צא' ו'הלחם בעמלק' הבין שלא לחינם אמר לו 'הלחם', רק זה עניין פורים, למחיית עמלק במלחמה, היינו הספיקות שבמוח, כי 'ספק' בגימטריא 'עמלק'. ומאז והלאה נתחזק להתרחק מספיקות אפילו בקדושה, ודי לחכימא שזה מלחמה גדולה.
והלך לאכסניא שלו, ומחמת שהיה עוד עייף מהנסיעה שלו, ואדמו"ר ז"ל נתן לו כיבוד משקה המשכר ואמר לו לך לפוש מעט, וקיים, והניח את עצמו לישן קצת, ואחר כך לעת ערב הלך לבית אדמו"ר, והיו שם כמה אנשי העיר שמחים ומרקדים כנהוג בפורים, ותיכף כשראה אותו רבינו זלל"ה שנכנס אמר לו שישב אצלו סמוך לו, ואמר למוהרנ"ת ז"ל, עימך יש לי לדבר הרבה אך לא עתה, והעיקר, התזכור מה שדברנו בהתורה 'קרא את יהושע' מרבי ותלמיד, ולעת עתה תדע שאתה התלמיד. הגם שברוך ה' יש לנו זקנים ממך גם כן תלמידים מהוגנים, אך מחמת ש"יהושע בן נון נער", מחמת זה "לא ימיש מתוך האהל".
הכלל, מוהרנ"ת זלל"ה גם כן רקד עם האנשים שהיו שם, אך ליבו היה לב נשבר מחמת הדיבורים של רבינו ז"ל, שאמר לו, "לא ימיש מתוך האהל", והוא יודע המניעות שיהיו לו מן בני ביתו בפרט מהנסיעה הזאת בעצמה, כי סוף כל סוף ידעו שהיה כל הזמן מעת נוסעו מביתו אצל אדמו"ר ז"ל, כי מילתא דעבידא לגלויי , ורבינו ז"ל אמר לו "לא ימיש מתוך האהל". הגם שמצד אחד היה לו עונג גדול מזה כי הבין בעצמו שזה כל תיקון נפשו ונשמתו, אך ידע היטב איך שיעבור עליו מבני ביתו ומאביו וגם מבני עירו, ובפרט מחותנו הגאון הצדיק הרב דוד צבי ז"ל, לזאת היה לו שבירת לב. ובתוך כך ענה לו רבינו ז"ל בקול רם בזה הלשון, זארג ניט נאר דיא זאלסט זיין פרייליך תמיד אפילו אז דיא וועסט אם ירצה ה' קומען לביתך [-------רק תהיה בשמחה תמיד אפילו כשתגיע לביתך אם ירצה ה'], והבין מוהרנ"ת ז"ל שרבינו ז"ל יודע מחשבות ליבו היטב, ונתבייש מאוד בפני רבינו ז"ל מזה בעצמו, ואמר לו אדמו"ר ז"ל, גם זה מהתורה 'קרא את יהושע', שהבושה היא עיקר התשובה, אך צריך להיות 'בקי בשוב'. ו'בקי ברצוא' קיימת ברוך ה' שבאת לפה וכעת נצרך להיות 'בקי בשוב' ביותר. ונתלהב מוהרנ"ת מזה שרבינו ז"ל לומד עמו עניין 'קרא את יהושע' על נסיעתו לפה ועל נסיעתו לחזרה גם כן.
ואחר כך הלכו העולם מאת רבינו ז"ל לביתם, והלך גם מוהרנ"ת לאכסנייא שלו ולן שמה, ובבוקר אחר תפילתו תיכף הלך לרבינו ז"ל, וזה היה 'שושן פורים', וכשבא לבית אדמו"ר ז"ל, וגם רבינו ז"ל גמר את תפילתו, וכיבד את מוהרנ"ת ז"ל במעט משקה ומזונות, ואמר מוהרנ"ת בקובלנא, אתוודה לפניכם, כפי שאמרתם כבר עוד בברסלב, שעל ידי ריקודין והמחאות כף ממתיקין הדינין, עוד לא יצאתי כל כך בפורים לקיים כל זה כנכון. ענה רבינו ז"ל לו בקפידא ובתמיה, נא שושן פורים אין אצלך פורים, גם שושן פורים שמו פורים. ובתוך כדי דיבור אמר לו אדמו"ר, דברנו אתמול בפורים מן 'קרא את יהושע', יש לי עוד לדבר דבר חדש, מן 'שלשה מצוות שנצטוו ישראל וכו'' ששייך לזאת התורה, אך לא כעת הזמן לזה.
ואגב נתאספו עוד כמה אנשים לרבינו ז"ל, וכמעט כל היום הזה עד אחר מנחה היו שמחים כל כך, עד שאדמו"ר אמר למוהרנ"ת ז"ל, מעתה תדע איך ששושן פורים הוא גם כן פורים , היינו להיות הארת מרדכי ואסתר מאירים לך, שתחדש בהתורה שקיבלו מחדש בפורים חדושים חדשים, והבין מוהרנ"ת ז"ל מזה, שיש לרבינו ז"ל איזו כוונה בזה שאמר לו כך, אך עוד לא השיג כוונתו. וכשהלכו כל האנשים לביתם, ומוהרנ"ת גם כן רצה לילך לאכסנייא שלו, אמר לו אדמו"ר, מסתמא עוד תבוא לאחר כך קודם שתנוח לישן, וענה מוהרנ"ת, אם ירצה ה' אבוא לאחר שעה או שתים בערב קודם שינתי.
וכך היה, שבא לרבינו ז"ל בעת שישב על משכבו בהטלית קטון שלו בלי לבוש העליון, ואז גילה לו הגמרא 'שלוש מצוות שנצטוו ישראל וכו'', ששייך להתורה 'קרא את יהושע' כנדפס בליקוטי מוהר"ן בסימן ו'. ואמר לו שגם שלשה מצוות אלו הם בחינת תשובה המובא בהתורה הנ"ל, ושאל מוהרנ"ת ז"ל את רבינו ז"ל, איך מרומז בהם תשובה. וענה לו אדמו"ר ז"ל, זה אמור אתה. והלך מוהרנ"ת לאכסניא שלו, ובדרך הליכתו עזר לו ה' יתברך שהבין מדעתו הקדושה כמובא בחיי מוהר"ן מזה באריכות, שאמר לו אדמו"ר, תוכל ללמוד אם תרצה. ומאז חינך רבינו ז"ל אותו לחדש בתורתו כידוע לאנ"ש מזה, ומזה הבין הדיבורים שאמר לו מקודם, שתחדש בהתורה שקיבלו בפורים מחדש הנ"ל, היינו בהחידושי תורה של אדמו"ר ז"ל שדיבר עמו מעניין 'קרא את יהושע' מעת בואו למעדוועדיבקי עד הנה.
ואחר פורים היו אצל רבינו ז"ל עוסקים בהכנת החתונה של ביתו שרה ז"ל, אף על פי כן לא עבר ביום שעה שלא יהיה בבית אדמו"ר ז"ל, הגם שהיה לו אכסניא. ומהחתונה בעצמה, בפרט מקודם החופה ומאחר החופה ומהשבת קודש ששמח ורקד רבינו ז"ל הרבה בה'שלש סעודות' , ומהתורה סימן מ"ט בליקוטי א' כבר ידוע ונדפס בחיי מוהר"ן.
ומוהרנ"ת ז"ל היה סברתו שיסע על חג הפסח לביתו לנעמירוב, אך כששמע שאדמו"ר ז"ל יתעכב במעדוועדיבקי עד אחר פסח, נסכם בדעתו גם כן שלא יזוז עצמו ליסע משם עד שרבינו ז"ל יאמר לו למה לא תיסע לביתך. ואדמו"ר ז"ל לא אמר לו קודם פסח כלל שיסע, ונסכם בדעתו הגם שידע היטב החרון אף שיהיה לו כשיבוא אחר פסח לביתו מכל הצדדים, אף על פי כן לא השגיח על זה כלל, כי נתיישב בדעתו זהו הוא שאדמו"ר ז"ל עסק עימו מהתורה 'קרא את יהושע' מעת בואו למעדוועדיבקי כדי שיידע איך לשתוק על בזיונו.
ובפסח אכל על שולחן אדמו"ר ז"ל , אך לישון הלך לאכסנייא שלו, וזה היה למוהרנ"ת ז"ל פסח אחד שהיו עם רבינו ז"ל בלילה הראשון של הסדר, וזה היה אצלו חיות לכל ימי חייו, כי בשאר שני חייו לא היו לו אפשרות לזה ליסע מביתו מפסח מחמת קיטרוגים מכל הצדדים. ואחר יום טוב פסח נסע עם אדמו"ר ז"ל לחזרה לברסלב, וגודל הארה שהיה למוהרנ"ת ז"ל בכל הדרך בנסיעתו עם אדמו"ר ז"ל, משיחותיו הקדושים והטהורים של רבינו ז"ל, יקצרו המון יריעות מלכתוב ומלספר, ומוהרנ"ת ז"ל ממש שכח שנצרך ליסע לביתו, מחמת שטעם טעם גן עדן כזה מצוף נועם מתיקות עריבות אמרותיו של רבינו ז"ל מכל הזמן הזה, ואך אדמו"ר ז"ל אמר לו, כעת נצרך לך ליסע לביתך גם כן, ואז אמר לו רבינו ז"ל, מה שכבר נדפס אמענטש גייט אויף אשמאל בריקעל נאר דער עיקר זעך ניט שרעקין, כי רבינו ז"ל הבין שמוהרנ"ת ז"ל יש לו פחד מאוד מזה שיעבור עליו בבואו לנעמירוב מהנסיעה הזאת, כי החפצים שנתנו לו בעת שנסע מביתו, שסברו שיסע לדודתו, נתלכלכו ונקרעו, והכר שהוליך עמו נתקרע, והמוכין שבתוכו שקורין 'פיידירין' הוכרח בדרך לתת אותן בשק פשוט, ונתבייש מאוד מפני בני ביתו. הכלל, מאז נתגרש מבית אביו לגמרי והוכרח להיות סמוך על שולחנו בעצמו כמובא בימי מוהרנ"ת עיין שם.
וכל זה שכתבתי עד הנה הוא מעט דמעט ממה שראיתי בהכתב של ימי מוהרנ"ת ז"ל כתב ידו ובפרט מה ששמעתי מביתו היחידה מרת חנה ציריל נשמתה עדן ובפרט מכל המשפחה שלנו. כי זקיני ז"ל מורינו הרב שכנא שהיה בנו הראשון, היה בקי ביותר בזה, ואבי ז"ל שמע מאיתו היטב.
ומשנת ס"ג בקיץ איך שאדמו"ר ביזה אותו כמה פעמים ואחר כך קירב אותו ביותר והרגיל אותו לכתוב תורותיו הלא כבר נדפס בימי מוהרנ"ת חלק א'. אשרי לו אלף פעמים שזכה על ידי מניעות כאלה לנעימות כזה, עד שאמר רבינו ז"ל שאנחנו צריכין להחזיק טובה לו שאלמלא הוא לא היו נשאר לנו דף אחד מרבינו ז"ל :