יח

אֵין לָנוּ לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם, וְעַל כֹּחַ רַבֵּנוּ זַ"ל וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ, וְעַל אַהֲבַת חֲבֵרִים – כִּי 'אֲנַן בַּחֲבִיבוּתָא תַּלְיָא מִלְּתָא', וְאִם נִהְיֶה אֹהֲבִים בֶּאֱמֶת – כַּאֲשֶׁר הָיָה רְצוֹן רַבֵּנוּ זַ"ל כַּמְבֹאָר בְּחַיֵי מוֹהֲרַ"ן – לֹא הָיָה שׁוֹלֵט בָּנוּ שׁוּם דָּבָר. וְעִקַּר אַהֲבָה צָרִיךְ לִהְיוֹת שֶׁעַל כָּל פְּשָׁעִים תְכַסֶּה אַהֲבָה, וְלָדוּן אֶת כָּל אֶחָד לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ אֶת עַצְמוֹ. וְרַבֵּנוּ זַ"ל הִזְהִיר מְאֹד מְאֹד עַל זֶה (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַן רפב), כִּי כָּל יַהֲדוּתֵנוּ תָּלוּי בָזֶה... וְרַבֵּנוּ זַ"ל בְּוַדַּאי לֹא מַסְכִּים שֶׁיִּהְיֶה בֵינֵינוּ חַס־וְשָׁלוֹם מַחֲלֹקֶת, כִּי רַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר שֶׁאִם אַתֶּם תִּהְיוּ שְׂמֵחִים הָיָה טוֹבָה לְכָל הָעוֹלָם. וְאִם אָנוּ הָיִינוּ אֹהֲבִים זֶה לָזֶה בֶּאֱמֶת – גַּם־כֵּן הָיָה טוֹבָה לְכָל הָעוֹלָם, כִּי כָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא כִּי אִם לְצֶוֶת לָזֶה, וּכְפִי הַצַּדִּיק עִם אֲנָשָׁיו – כֵּן מִתְנַהֵג לְטוֹבַת הָעוֹלָם: (שם, פא.)