מ

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה... הוּא רָאָה שֶׁהֵם דּוֹאֲגִים (חַיַּי מוֹהֲרַ"ן ריח), הוּא הָיָה לִפְנֵי, לִפְנֵי הַהִסְתַּלְּקוּת, אָז אָמְרוּ... אָז הָיוּ...: "מַה? מַה, מַה נַעֲשֶׂה? [זֶה] מִי מִי מִי, מִי יִתֵּן לָנוּ חַיִּים? מִי מִי, מִי יְרָחֵם עָלֵינוּ? מִי מִי... מִי? מִי, מִי יְרַפֵּא אוֹתָנוּ? מַה יִהְיֶה אִתָּנוּ?" כֵּן, אָז אָמַר רַבֵּנוּ... הֵם דָּאֲגּוּ מְאֹד, אָז אָמַר לָהֶם: "מַה אָתֶם דּוֹאֲגִים? כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם, אָתֶם דּוֹאֲגִים?!" וְגַם אָמַר כַּמָּה שִׂיחוֹת בָּזֶה (שָׁם, ריח): "אִם אָתֶם תִּהְיוּ, אִם אָתֶם תִּהְיוּ בְּיַחַד, אֲנִי אֶהְיֶה אִתְכֶם; אָז מַה אָתֶם דּוֹאֲגִים?" (סָבָּא צוֹחֵק) אָז הוּא אִתָּנוּ! אִם אֲנַחְנוּ, אִם אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים לִבֵּנוּ לַתוֹרָה, לְהַאֶמֶת, לְאוֹר הָאֶמֶת, אָז אֲנַחְנוּ עִנְיַן אַחֵר, נַעֲשֶׂה עִנְיַן אַחֵר לְגַמְרֵי מִן הָעוֹלָם: (קלטת של סבא באמריקא, 114 א'.)