מא

כְּשֶׁנִּתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנוּ נָסַעְתִּי לִירוּשָׁלַיִם, וִירוּשָׁלַיִם הִיא עִיר שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, גְּאוֹנִים, צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, אֲבָל עַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ אוֹמְרִים כְּאִלּוּ הֵם רְשָׁעִים וְנִכְנָעִים. אֲבָל כָּל דִּבּוּר שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הִרְגַּשְׁתִּי אֱמֶת כָּזֶה.. רָאִיתִי וְהֵבַנְתִּי, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לִי חָכְמָה וְשֵׂכֶל לְהָבִין. אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַב נַפְתָּלִי כֹּהֵן, הוּא הָיָה חָכָם גָּדוֹל וּמַשְׂכִּיל, וְהָיָה בַּנַּאי, הָיָה יָכוֹל לִבְנוֹת בָּתִּים גְּדוֹלִים וְהוּא בָּנָה בֵּית־כְּנֶסֶת. אֲנִי שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ שְׁאֵלוֹת מַה לַּעֲשׂוֹת עִם הַיֵּצֶר הָרָע, וְהוּא אָהַב לְדַבֵּר אִתִּי, הוּא רָאָה אֶת הַתְּמִימוּת וְהָאֱמֶת שֶׁלִּי, אָז הוּא אָהַב אוֹתִי מְאֹד. אֲבָל הָיָה בֵּינֵינוּ מֶרְחָק גָּדוֹל, הוּא הָיָה כְּבָר זָקֵן וְהָיָה בֶּן־תּוֹרָה וַאֲנִי פָּשׁוּט. וְהוּא דִּבֵּר אִתִּי, הוּא לֹא אָהַב לְדַבֵּר הַרְבֵּה אֲבָל הָיָה בְּהַדִּבּוּרִים שֶׁלּוֹ חָכְמָה קְדֻשָּׁה וְהוּא הִכְנִיס בִּי רוּחַ חָדָשׁ ־ זֶה עִנְיַן רַבֵּנוּ. הוּא הֵאִיר בִּי אוֹר גָּדוֹל לֵידַע מַה זֶּה אֱמוּנוֹת כָּזְבִיוֹת וּמַה זֶּה רַבֵּנוּ. עַד שֶׁזָּכִיתִי לֵידַע לְהָבִין עִנְיַן הָאֱמוּנוֹת הַכָּזְבִיּוֹת, כִּי אִם לֹא הָיִיתִי מֵבִין הָיָה לִי צָרָה גְּדוֹלָה בְּהַלֵּב, יֵשׁ בְּלִבִּי פְּגָם, מוּם. נוּ, מָה עוֹשִׂים? וּבָרוּךְ הַשֵּׁם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָזַר לִי שֶׁהַדִּבּוּרִים שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בִּירוּשָׁלַיִם הָיָה לִי לְנֶחָמָה וִישׁוּעָה, יְשׁוּעָה וְנֶחָמָה. הָאֶמֶת הוּא נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם ־ וְנַהֲפֹךְ הוּא, אָמַרְתִּי עַל עַצְמִי: "מִי אַתָּה, מָה אַתָּה יוֹדֵעַ, מָה אַתָּה מֵבִין?" אֲבָל הָאֶמֶת ־ לֹא, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם עַצְמוֹ לְיִשְׂרָאֵל בֶּער גַּם־כֵּן... כָּל דִּבּוּר שָׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ, רַבִּי נָתָן בַּעֲלָהּ הַשֵּׁנִי שֶׁל גִּיטֶעלֶ'ה שֶׁנָּשָׂא אוֹתָהּ אַחֲרֵי הַפְּטִירָה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, הַתְּמִימוּת שֶׁלּוֹ, הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ, הַפָּנִים שֶׁלּוֹ, אֲנִי רָאִיתִי שֶׁכֻּלָּם הֵם לֹא כְּלוּם עִם הַתּוֹרָה שֶׁלָּהֶם עִם הַכֹּל לְעוּמַת רַבִּי נָתָן, שֶׁזֶּה עוֹבֵד הַשֵּׁם. וַאֲנִי הָיִיתִי בִּירוּשָׁלַיִם וְקִבַּלְתִּי מִזֶּה דִּבּוּר, מִזֶּה דִּבּוּר, וְזֶה הָיָה נִכְנָס בְּלִבִּי, וּבָאתִי לִטְבֶרְיָה עִם סְחוֹרָה חֲדָשָׁה, עִם נִגּוּנִים חֲדָשִׁים וְיִשְׂרָאֵל בֶּער חָדָשׁ, זֶה לֹא יִשְׂרָאֵל בֶּער שֶׁמִּקֹּדֶם, אָז כֻּלָּם יָדְעוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בֶּער הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם: (ישראל סבא, אמונות כוזביות. )