מג

[אַתָּה אָמַרְתָּ לִי פַּעַם שְׁאַתָּה עָשִׂיתָ "תְּקִיעַת כַּף" (עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קַרְדוֹנֶר)... וְהוּא זָרַק אוֹתְךָ מֵהַחַלּוֹן לַכְּלָבִים?] כֵּן! זֶה... מַה? הוּא סָגַּר אֶת הַבַּיִת, הַלַּיְלָה אֲנִי לֹא הוֹלֵךְ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, בְּלֵיל שַׁבָּת, כֵּן. נוּ, וַאֲנִי יֵשׁ לִי "תְּקִיעַת כַּף" עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל לַיְלָה... שֶׁכָּל יוֹם וְכָל לַיְלָה, צְרִיכִים לְהִתְרָאוֹת, וְאֵיךְ יִהְיֶה? מַה יִהְיֶה?... עַל־כָּל־פָּנִים, בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, הוּא לֹא יָדַע, בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הוּא חָשַׁב: "כְּבָר רַבִּי יִשְׂרָאֵל יָשֵׁן, וַאֲנִי צָרִיךְ לִישׁוֹן", אָז הוּא נָתַן לִי, פַּתַח אֶת הַבַּיִת וְנָתַן לִי לֲצֵאת, כֵּן, אֲבָל הוּא שָׁמַר עָלַי וְהוּא, הוּא, וְהוּא שׁ... הוּא רָאָה שֶׁאֲנִי בּוֹרֵחַ, כֵּן, שֶׁאֲנִי בּוֹרֵחַ, אָז הוּא, הוּא מֵבִין שֶׁאֲנִי בּוֹרֵחַ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, (אָז) הוּא בָּרַח... אוֹי... הוּא בָּרַח (רָדַף) אַחֲרַי, אוֹי, אוֹי, אוֹי... וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הִתְרַאֵנוּ!: (קלטת מס' 33 G א.)