מז

סִפֵּר עִם אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְאָמַר שֶׁזֶּה יוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁעָמַד עַל דָּבָר אֶחָד הַיְנוּ עַל אֵיזֶה הַשָּׂגָה וְלֹא הָיִיתִי יָכוֹל לְהַשִּׂיגָהּ, עַד שֶׁהִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּאֵיזֶה עֻבְדָּא מֵאֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ וְעַל יְדֵי זֶה עָמַדְתִּי עַל הַדָּבָר וְהִשַּׂגְתִּי הַהַשָּׂגָה. וְכִי יֵשׁ חִדּוּשׁ שׁוּב עַל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל שֶׁהִשִּׂיג הַשָּׂגוֹת כָּאֵלּוּ, מֵאַחַר שֶׁהָיוּ לוֹ תַּלְמִידִים גְּדוֹלִים וְצַדִּיקִים כָּאֵלֶּה שֶׁעָשׂוּ עֻבְדּוֹת גְּדוֹלוֹת כָּאֵלֶּה:

פַּעַם אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל קֹדֶם שָׁבוּעוֹת תקס"ז כְּשֶׁנּוֹדַע לוֹ מִפְּטִירַת אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה קְצָת מִמְּקֹרָבָיו, עָנָה וְאָמַר: מִי יוֹדֵעַ מַה נַּעֲשֶׂה עִמּוֹ שָׁם, אֲבָל אִם הָיָה זוֹכֶה לְהִתְקָרֵב כְּמוֹ הַמְקֹרָבִים אֲמִתִּיִּים שֶׁלִּי, וְעַכְשָׁיו הוֹלֵךְ לִקְרַאת שָׁבוּעוֹת, מִסְּתָמָא הָיָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בְּעִנְיַן הַנְּסִיעָה אֵלַי עַל שָׁבוּעוֹת בִּשְׂכִירוּת עֲגָלָה וְכַיּוֹצֵא, וְהָיוּ מֻכְרָחִין לְהוֹדִיעַ לוֹ מַה לְּךָ לְהִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה הֲלֹא כְּבָר אַתָּה מֵת וְנִפְטָר, וּמִמֵּילָא הָיְתָה טוֹבָה לְפָנָיו, כִּי עַל כָּל פָּנִים הָיָה נוֹדַע לוֹ שֶׁכְּבָר מֵת, אֲבָל עַכְשָׁו, אֶפְשָׁר שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁמַּחֲזִיק אֵיזֶה בְּרַאווֶער [הַיְנוּ מַה שֶּׁמְּבַשְּׁלִין בּוֹ שְׂעוֹרִים וְעוֹשִׂין שֵׁכָר] וְקוֹנֶה שְׂעוֹרִים וְכַיּוֹצֵא, וְטָרוּד בַּעֲסָקָיו הַמְדֻמִּים לוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן אַחַר שָׁבוּעוֹת אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁהָאִישׁ הַנַּ"ל הָיָה אֶצְלוֹ עַל שָׁבוּעוֹת: