הצדיק יסוד עולם הוא בחינת התקון של כל העולמות, שזה בחינת אור מ"ה החדש, וכן מלך השמיני שהוא הדר [שהוא בחינת יסוד, בחינת הצדיק שהמקיפים שלו הם בחינת מ"ה, בחינת 'מה רב טובך' שזה בחינת אור מ"ה החדש], שעל ידי זה 'עולם התקון' כמבאר בכתבי האר"י ז"ל[288]:
כי כל השבירה היה על ידי רבוי אור, מחמת שלא יכלו הכלים לסבל האור הרב, ועל ידי זה נשברו ונפלו והאור עלה למעלה, ואחר כך נתקנו, רק כמה ניצוצות נשארו עדין למטה שבזה עוסקין כל ישראל והצדיקים שבכל דור להעלותם. והניצוצות נפלו ונתפשטו בכל העולמות אפלו בתכלית העשיה, עד שנתפשטו אפלו בבהמות וחיות ועופות ובכל דבר:
וכל התקון הוא על ידי הצדיק האמת הגדול במעלה מאד, כי הוא יכול להאיר בדרי מעלה ולהראות להם שהם רחוקים עדין מה' יתברך ואינם יודעים כלל בידיעתו יתברך, ועל ידי זה הוא מחיה ומתקן אותם שלא יזיק להם רבוי האור, שעל ידי זה היתה השבירה כנ"ל. וכן הוא מאיר להדרי מטה, שידעו כי מלא כל הארץ כבודו וה' עמם ואצלם. ועל ידי זה הוא מחיה ומתקן כל הניצוצות הנפולין הנ"ל, שמחמת גדל ירידתן שכחו את מעלתן ונדמה להם שהם רחוקים מאד ממנו יתברך עד שאינם יכולים עוד להרים עצמם לעלות למעלה, והצדיק מחיה אותם על ידי בחינת "מלא כל הארץ כבודו"[289], בבחינת 'תחית המתים' שהוא בחינת 'עולם התקון' בחינת "יחיו מתיך וכו' הקיצו ורננו שכני עפר"[290]. נמצא שעל ידי הצדיק הגדול הנ"ל, נתתקנין כל העולמות עליונים ותחתונים עד תכלית מדרגה האחרונה הנ"ל: (סימני בהמה וחיה ב)