עִנְיַן מַה שֶּׁהִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת מֶלַח שֶׁמַּפְלִיט מִמֶּנּוּ כָּל הַדָּמִים רָעִים, וְאָז אֵין צָרִיךְ לִצְלוֹתוֹ בָּאֵשׁ, הַיְנוּ שֶׁאֵין צָרִיךְ עוֹד לַעֲבֹר בָּאֵשׁ הַיָּדוּעַ חַס וְשָׁלוֹם לְכַלּוֹת הַזֻּהֲמָא מִמֶּנּוּ, עַיֵּן אֲכִילָה אוֹת צ"ה[287]:
[287] וז"ל: כל תיקוני הבשר שעושין עד שהוכשר לאכילת ישראל, הם בחינת תיקוני התשובה, כי צריכין לתקן הנפש המגולגל שירד ממדרגתו ממדבר לחי, ועכשיו צריכין לתקנו ולהשיבו לשורשו שזה בחינת תשובה. וזה בחינת שחיטה וניקור כמבואר בפנים, ואחר כך צריך להדיחו במים ולמלחו ולחזור ולהדיחו הדחה אחרונה, זה בחינת 'הבא לטהר מסיעין לו – אומרים לו המתן' שנאמר על ענין הבעל תשובה. כי אי אפשר ליכנס בפעם אחד אל התשובה, וצריך להמתין ולשהות ולסבול שפיכות דמים הרבה כדי להכניע הדם הרע שבחלל השמאלי שהתגבר על ידי עונותיו. ומבואר בדברינו כמה פעמים, שבתחלת התשובה מעלין את האדם למדרגה גדולה ונמשך עליו הארה גדולה מאד מלמעלה מבחינת 'עלמא דאתי', שהוא בחינת אהי"ה בחינת תשובה.