כלליות כל הצדיקים שבכל דור שהם בחינת 'שבעת הנרות', כלם צריכים להשתדל להאיר "אל מול פני המנורה"[298], הינו להמשיך אור הצדיק האמת בעולם, שהצדיק הזה הוא 'יחיד בדורו' והוא בחינת נקדת האמת שבין הצדיקים, והוא יכול לתקן הכל:
כי יש כמה צדיקים אמתיים וכלם אמת, אבל זה האמת שלהם אינו יכול עדין להכניע ולבטל לגמרי את השקר, כי השקר מתגבר בכל פעם בשקרים ורמאות כאלו, עד שמקלקל זה התקון והאמת שהמשיכו אלו הצדיקים בעולם, ולפעמים מתגבר אחר כך הסטרא אחרא והשקר דיקא על ידי זה האמת יותר ויותר, כי יונק מזה האמת ומהפכו לשקריו ורמאותיו, עד שדיקא על ידי זה האמת השקר מתגבר ביותר, וכנראה בחוש כמה פעמים ענין זה. וזה כעין שאמרו רבותינו ז"ל 'חכמים הזהרו בדבריכם' וכו'[299], וכמו שפרש שם הרב ברטנורא, וכן רואין גם עכשו כמה פעמים. אבל זה הצדיק הגדול במעלה מאד שהוא בחינת נקדת האמת שבין הצדיקים בעצמן, הוא יודע להמשיך אמת כזה בעולם שאי אפשר לקלקלו בשום אפן:
ואף על פי שכנגדו מתגבר השקר ביותר, ובודין עליו שקרים וכזבים ועלילות שלא עלו על דעתו, וזה נוהג כמעט בכל דור, והראשון היה אברהם אבינו שאמרו עליו 'בשביל המין הזה היה רעב'[300], וכן אמרו רבותינו ז"ל שחשדוהו למשה באשת איש[301], וכן ירמיהו הנביא[302], וכן עוד על כמה וכמה גדולי הצדיקים יחידי הדורות אמרו עליהם דיקא שקרים וכזבים כאלה. אבל אף על פי כן סוף כל סוף דבריהם חיים וקימים לעד ולנצח ודברי החולקין בטלין ומבטלין, כי "שפת אמת תכון לעד"[303]. ועל כן כל הצדיקים והכשרים אמתיים, צריך שיהיה כל עבודתם להמשיך אור זה הצדיק בעולם, כי על ידו נמשך ונתגלה שרש תכלית נקדת האמת, עד שנתבטל השקר לגמרי עד קצה האחרון: (שם, ל)