כל מה שהבחינה והמדרגה גבוהה יותר שמאירין שם שמות גבוהים יותר, שם הדינים מתמעטים והרחמים מתרבים שם יותר כמבאר בכתבי האר"י ז"ל[341]. וזה מעלת הצדיקים הרמים והגבהים מאד שעולין בכל פעם למדרגות גבוהות יותר, עד שמכירין גדלתו וגדלת שמותיו יתברך יותר ויותר, עד שממשיכין רחמים גדולים וחדשים בכל פעם, באפן שיוכלו לכפר עוונות ישראל ולהשיבם בתשובה אף בעת שקלקלו מאד מאד, כמו שבעת חטא העגל התגבר משה רבנו עליו השלום בתפלתו ומסר נפשו כל כך עד שעלה למקום שעלה, ואז גלה לו ה' יתברך שלש עשרה מדות של רחמים, מה שלא נתגלה לו מתחלה:
וזהו עקר בחינת 'פי שנים' של הצדיק שמשיג בכל פעם השגה גבוה ביותר מה שלא השיג בתחלה, והשגה זו היא בחינת פי שנים נגד השגתו הראשונה, ועל ידי זה דיקא הוא מתקן את כל המקרבים אליו, על ידי שמאיר עליהם גם כן הארת פי שנים, שעל ידי זה עקר תקונו כמבאר בפנים:
וזה בחינת "ה' ה' אל רחום וחנון"[342], שעקר רבוי רחמיו יתברך שהם בחינת שלש עשרה מדות של רחמים, משיגין על ידי בחינת פי שנים. וזה שאמרו רבותינו ז"ל 'ה' קדם שיחטא ה' לאחר שיחטא האדם'[343], ובזהר אמרו 'קדמאה שלים בתראה שלים יתיר'[344]. כי אחר שיחטא האדם אז בודאי צריך לרחמים גדולים ורבים ביותר, שיזכה לתקן נפשו בשלמות ולהשיבה לשרשה כראוי, ואלו הרחמים גדולים נמשכין מבחינת השם 'הויה' השני שהוא שלים יתיר, שזה בחינת 'פי שנים' שממשיכין הצדיקים שעל ידי זה אין שום יאוש בעולם, כי יכולים על ידי זה לתקן הכל, עין פנים: (שם, ח יא)