עקר נחמתינו בגלות המר והארך הזה היא התורה הקדושה, כמו שכתוב: "זאת נחמתי בעניי" וכו'[346]. אבל לאו כל אדם זוכה לקבל עצות טובות מהתורה הקדושה כראוי לו בכל עת, מחמת שאין כלי המחין שלו שלמים על ידי פגם הברית, ועל כן יוכל להצטיר אצלו אור התורה להפך חס ושלום, בבחינת 'לא זכה נעשית לו סם מות'[347] רחמנא לצלן:
על כן הכל צריכין להצדיק האמת המבאר ומציר לנו אור התורה לטוב, וזה עקר תקותנו ונחמתינו בכל מיני גלות בגשמיות ורוחניות בכלל ובפרט, בבחינת "זה ינחמנו ממעשנו" וכו'[348], 'זה' הוא בחינת הצדיק האמת שנקרא 'זה', כמו שכתוב: "כי זה כל האדם"[349], וכמאמר רבותינו ז"ל 'כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה' וכו'[350], וזה עקר נחמתינו:
ועל ידי הצדיקי האמת האלו המצירים את האור לטוב, על ידי זה נעשין בכל מקום דרכים ישרים לה' יתברך אפלו במקום שהיה מדבר שממה, וכל הדרכים המקלקלים והנבוכים מאד שנמשכו על ידי שלא זכינו לציר אור התורה כראוי, נתישרים ונתתקנים כל הדרכים הנ"ל מקלקולם על ידי הצדיקי אמת שהם בחינת התנוצצות משיח, שאז יתקים "ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים"[351] במהרה בימינו אמן: (יין נסך ד, כח)