עקר כל התקונים תלויים בזה העולם העשיה הגשמי, שעל ידי שהאדם הבעל בחירה מדבק את עצמו בה' יתברך מזה העולם הגשמי שהוא בחינת תכלית נקדה התחתונה של כלליות הבריאה - כי עולם העשיה הוא בחינת 'רגלין' בחינת "והארץ הדם רגלי"[352] - על ידי זה דיקא נכלל כל העולם הזה עם כל העולמות התלויים בו למעלה למעלה, עד שיכלל הכל בבחינת קדם הבריאה:
וכל זה זוכין על ידי 'אמונת ההשגחה', שמאמינים שה' יתברך בעצם נפלאות רוממותו יתברך הוא צופה ומביט בהשגחה פרטיות עד סוף תכלית דיוטא התחתונה של זה העולם העשיה, ועל ידי זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה:
ועל כן אשריהם של ההולכים ברגליהם לדבר מצוה, מכל שכן כשנוסע והולך לצדיקי אמת והנלוים אליהם, כי הצדיק האמת כבר זכה על ידי אמתת עבודתו הקדושה לכלל הכל בקדם הבריאה, ומי שזוכה לנסע ולילך אליו וההליכה היא ברגלין, על ידי זה הוא מגביה בחינת רגלין בחינת כלל עולם העשיה שהיא בחינת רגלין מגביה הכל לה' יתברך וכולל אחר הבריאה בקדם הבריאה שזה עקר כל התקונים:
ועל כן צריכין העקר לנסע ולילך על ראש השנה, כי אז צריכין לעסק בזה ביותר מחמת שאז נברא העולם[353] וצריכין לחזר ולכלל העולם בקדם הבריאה, שזה עקר התשובה של ראש השנה כמבאר בפנים. ועל כן היו נוהגין בכל הדורות לילך להרב[354], כי מעלה יתרה כשהולכין אליו, כי על ידי ההליכה בעצמה מתקן הרבה:
וההליכה אל הצדיק הוא בחינת ההליכה שהלכו כל ישראל אל בית המקדש ברגלים, ששם האבן שתיה שממנו השתת העולם[355], ודרך שם חוזר ונכלל זה העולם בשרשו בבחינת קדם הבריאה, ועל זה נאמר: "שמחתי באמרים לי בית ה' נלך עמדות היו רגלינו" דיקא "בשעריך ירושלם"[356], ועל זה נאמר: "מה יפו פעמיך בנעלים"[357]:
ועקר האבן שתיה ויסוד העולם הוא הצדיק, בבחינת "כי לה' מצקי ארץ וישת עליהם תבל"[358], ועל ידי ההליכה אליו על ידי זה חוזר ונכלל 'כלל הבריאה' בבחינת 'קדם הבריאה', ונתבטל כל הרע והשקר והטמאה והמחלקת שעקר אחיזתם בבחינת אחר הבריאה, ונמשך שלום ואחדות בעולם, בבחינת "שאלו שלום ירושלם וכו' למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" וכו'[359]: (רבית ה, יד)