עקר השלום זוכין על ידי בחינת 'הדרת פנים' כמבאר בפנים, שזה בחינת ההדרת פנים של האדם בחיים חיותו על ידי הנשמה שמחיה אותו, והתקשרות הנשמה בהגוף הוא בחינת 'שלום', ועל כן לאחר שמת ונסתלק אזי פניו מוריקות שזה בחינת ההפך מהדרת פנים. אבל על ידי שזוכין לחזר ולהמשיך הארת הנשמה בהגוף גם לאחר הסתלקותו, על ידי זה חוזר ומאיר פני הנפטר אפלו לאחר ההסתלקות, בבחינת "ואהביו כצאת השמש בגברתו"[366]:
נמצא שהצדיקים שנקראים 'חיים', גם במיתתם הם זוכים להארת פנים להדרת פנים גם לאחר הסתלקותם, ועל ידי שמתאבלין ומספידין עליהם, וכן על ידי שבאין על קבריהם להתפלל שם בזכותם, על ידי זה ממשיכין ביותר הארת נשמתם הקדושה בהגוף כנ"ל, על כן על ידי זה נתרבה ונתגדל הדרת פניהם ביותר, שעל ידי זה זוכין להמשיך שלום ביותר, שהשלום הזה הוא רפואה גדולה לכל הדברים לחלי הנפש ולחלי הגוף, ועל ידי זה ממשיכין כל העולם לעבודתו יתברך ומחזירין אותם בתשובה: (שם, ו)
*(מכאן הגהה של מראי מקומות)*
[366] שופטים ה, לא.