עִנְיַן מַה שֶּׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה וְהַתִּקּוּן לִפְגַּם הַבְּרִית וְכֵן עַל שְׁאָר עֲוֹן כָּרֵת רַחֲמָנָא לִצְּלָן הוּא רַק עַל יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, עַיֵּן בְּרִית אוֹת מ"ז[432], שֵׁנָה אוֹת כ"ו[433]:
[432] וז"ל: עיקר פגם הדעת הוא על ידי פגם הברית ח"ו, ואז הוא נופל לתחת הזמן שהוא בא מבחינת חסרון הדעת, ועל כן כל ימיו כעס ומכאובות, כי עליו דייקא עובר כל המעשה הרע הנעשה תחת השמש ונאחז בו ביותר סטרא דמותא ח"ו. וזה בחינת: 'ומוצא אני מר ממות את האשה', שנאמר על פגם הברית, וזה בחינת ענש כרת הנאמר בתורה על עוון עריות שהוא פגם הברית, היינו שנכרתין ימיו מן השרש ח"ו ונשאר תמיד תחת הזמן, ואינו זוכה לצאת מתחת הזמן אפילו לאחר מותו, כמובא שרשעים אינם יוצאים מחיזו דהאי עלמא גם אחר מותם, וזה עיקר עונש כרת רחמנא לצלן, שנכרתין ימיו משורשן שהוא בחינת למעלה מהזמן, ונשאר תמיד תחת הזמן, ששם כל הפגעים וכל הדינים וכל העונשים הקשים והמרים רחמנא לצלן. ועל כן תיקון ה'כרת' הוא 'כתר', ששם שורש הזקנה דקדושה בחינת תליסר תיקוני דיקנא בחינת עתיק, ששם שורש העליון של בחינת למעלה מהזמן שזה הפך הכרת כנ"ל.
[433] וז"ל: עיקר עונש כרת הנאמר בתורה הוא מה שנכרתין ימיו מן השורש, דהיינו שנשאר ח"ו תחת הזמן ואינו זוכה לצאת מבחינת תחת הזמן אפילו אחר מותו. 'כי הצדיקים במיתתם קרויים חיים', כי זוכין על ידי קדושתם להעלות ולכלול כל הזמן והימים בבחינת למעלה מהזמן, ששם עיקר החיים ושם עיקר ידיעת הבורא יתברך שזהו כל שעשוע עולם הבא, אבל הרשעים החיבים כרת ח"ו כשאינם זוכים לתשובה, אזי נשארים גם אחר מותם תחת הזמן, כמובא שהרשעים אינם יוצאים מחיזו דהאי עלמא גם אחר מותם. וזה עיקר עונש כרת רחמנא לצלן, שנכרתין ימיו משורשן מבחינת למעלה מהזמן ונשאר תמיד תחת הזמן, ששם כל הפגעים וכל הדינים וכל העונשים הקשים והמרים רחמנא לצלן.