אף על פי שהצדיק בעצמו הוא בחינת "כל" – 'דאחיד בשמיא ובארעא'[476], כי הוא מאיר הדעת ב'דרי מעלה' וב'דרי מטה' שהם בחינת 'בנים ותלמידים', לכל אחד כפי בחינתו, כי השגת הדרי מעלה הוא בחינת הלמוד של 'איה מקום כבודו'[477], והשגת הדרי מטה בחינת תלמיד הוא בחינת הלמוד של "מלא כל הארץ כבודו"[478], שזה בחינת יהושע שהיה תלמידו של משה, והבן היה שמו אליעזר שהוא בחינת רבי אליעזר הגדול, שזה בחינת השגת דרי מעלה כמבאר בפנים:
אף על פי כן עקר דיני התורה הוא רק על ידי בחינת השגת התלמיד שהוא בחינת דרי מטה, כי התורה נתנה בארץ ולא בשמים בחינת כי "לא בשמים היא"[479], ועל כן מסר משה רבנו עליו השלום התורה ליהושע תלמידו דיקא ולא לבנו אליעזר שהוא בחינת השגת דרי מעלה, כי השגה זו אי אפשר לרב העולם להשיג כלל:
וזה סוד מה שלא רצו חכמים[480] לקבע הלכה כרבי אליעזר הגדול, אף על פי שיצאה בת קול וכו', ואמרו על זה כבר כתיב כי "לא בשמים היא". כי צריכין לברר דיני התורה על פי השגת הדעת של בחינת דרי מטה שהוא בחינת התלמיד בחינת יהושע, בחינת 'משה קבל תורה וכו' ומסרה ליהושע'[481] דיקא, כי אין אנו יכולין לקבל השגת הצדיק בחינת משה כי אם על ידי התלמיד בחינת יהושע: (שם, יג)