בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּמְעַט אֲנָשָׁיו שֶׁנִּתְעוֹרְרִין עַל יָדוֹ בִּתְשׁוּבָה עַד שֶׁמִּתְוַדִּין וִדּוּי דְּבָרִים לְפָנָיו, עַל יְדֵי זֶה הֵם נִכְלָלִין בָּאֵין סוֹף עַד שֶׁמֵּאִיר וּמִתְנוֹצֵץ בְּדַעְתּוֹ מַה שֶּׁמֵּאִיר. כִּי הִתְנוֹצְצוּת אוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁמֵּאִיר בְּדַעַת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הַזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק הָאֱמֶת, זֶה בְּחִינַת "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ"[488] – 'כָּל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ'[489], וְאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בָּזֶה כְּלָל:
וְעַל יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הַזֶּה וַאֲנָשָׁיו נִמְשָׁךְ הָאוֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּזְכּוּ כֻּלָּם לָדַעַת אַחְדּוּת הָאֵין סוֹף וְטוּבוֹ, הַיְנוּ שֶׁיִּזְכּוּ כֻּלָּם שֶׁיִּהְיֶה נִפְתָּח לָהֶם אוֹר הָאֵין סוֹף בִּבְחִינַת 'רָצוֹא וָשׁוֹב', עַד שֶׁיִּזְכּוּ כָּל אֶחָד לְדַעַת אֲמִתִּי שֶׁיִּתְנוֹצֵץ בְּמֹחוֹ אַחְדּוּת הָאֵין סוֹף, עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה יֵדְעוּ כֻּלָּם כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים וְכָל הַמְאֹרָעוֹת כֻּלָּם לְטוֹבָה, בְּחִינַת 'בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דְּבָר'[490], שֶׁזֶּה בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא: (גביית חוב מהיתומים ד, ג-ד)