הצדיק המלוה הגדול הנ"ל הוא טוב לכל תמיד ואינו מפסיק טובו וחסדו לעולם, ואפלו מי שלוה ממנו ואינו מסלק לו, הוא מלוה לו עוד יותר ויותר כמה וכמה פעמים בלי מספר, עד שסוף כל סוף ירחיב ידו ויסלק לו הכל. ואם חס ושלום אף על פי כן ימרד בו ולא ירצה לסלק לו, יש לו כח לזה המלוה הגדול לגבות חובותיו ממנו לעולם, ויוכל למצא אותו תמיד ולא יוכל להסתתר ממנו. וזה בחינת "לוה רשע ולא ישלם", ואף על פי כן "וצדיק חונן ונותן"[501] עוד לזה הרשע בעצמו אולי ירחיב ידו על ידי זה וישלם:
כי זה הצדיק הוא בבחינת 'מקומו של עולם', שדן את הכל לכף זכות לפי מקומו כנ"ל, ועל ידי זה הוא משפיע לכל אחד רב טוב וחסד ממקום עליון ונורא מאד, באפן שיוכל להרחיב ידו לשלם חובותיו. ואם אף על פי כן יתעקש הלוה רשע וימרד בו חס ושלום, ולא ירצה עוד להכניע את עצמו תחתיו לקבל טובתו, יש כח להצדיק לגבות ולהפרע ממנו לעולם, כי ממשלתו של ה' יתברך בידו[502], ואצל ה' יתברך כתיב "אין חשך ואין צלמות להסתר שם כל פעלי און"[503]:
אבל דרכו של הצדיק להטיב תמיד, והוא מסבב כל כך בטובו וחסדו הגדול, עד שיתרצה הלוה להכניע את עצמו לבקש ממנו טובתו, ואזי הוא משפיע לו בכל פעם עוד חסד וטוב ממקום גבה ביותר, עד שסוף כל סוף ישובו הכל אל ה' ויסלקו חובותם כראוי:
ועל כן זה הצדיק שהוא בחינת 'המלוה הגדול', הוא בעצמו גם כן הערב בעד ישראל שסוף כל סוף יסלק כל אחד מישראל חובות הלואותיו בשלמות, ורק על ידו יוצאין ישראל ידי חובת הערבות מה שכל ישראל ערבין זה לזה: (שם, כה)