כל החסרונות והדינים חס ושלום נמשכין משרש הדין שנאחז בתחלת הבריאה על ידי בחינת העצבות, מחמת שהיה העולם בבחינת עניות 'דלית לה מגרמה כלום' רק שהוא מקבל 'חסד חנם' מחברו ששם נאחז העצבות בחינת 'דינים', בחינת "בעצבון תאכלנה"[507] הנאמר על העניות, 'כי מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה'[508], וכל אכילתו הוא לחם עצלות ועצבון:
וכמו כן כל הבריאה כלה בתחלתה היה בלי שום 'אתערותא דלתתא' כלל רק בבחינת 'מקבל' בחינת 'נהמא דכסופא', ומשם אחיזת שרש כל הדינים, כמובן גם כן בכתבי האר"י ז"ל[509], שעקר אחיזת הדינים שבתחלת הבריאה, היה רק על ידי שנברא העולם בלי אתערותא דלתתא:
ועל כן עקר המתקת ובטול כל הדינים לגמרי, הוא רק על ידי זה הצדיק האמת שזוכה לעשות כל המצוות בשמחה גדולה כל כך עד שאינו רוצה בשום שכר העולם הבא בשביל המצוה, וזה הצדיק אין בו שום בחינת 'מקבל' כלל כמבאר בפנים, ועל כן הוא זוכה לשמחה גדולה לתכלית שלמות השמחה שהוא רק כשאינו בבחינת מקבל כלל (ששם אחיזת העצבות כנ"ל), ועל כן זה הצדיק דיקא הוא יכול להמתיק כל הדינים מן העולם ולמלאת חסרון העולם, כי הצדיק הזה הוא משלים כונת הבריאה ומעלה כל העולם כלו מבחינת מקבל כמבאר בפנים: (העושה שליח לגבות חוב ב, ח-י)