הַצַּדִּיק שֶׁכְּבָר קִדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם אֲחִיזַת הָרָע כְּלָל, וַאֲזַי כָּל בְּחִירָתוֹ הוּא רַק בִּבְחִינַת 'מֹשֶׁה הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ'[520] כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר[521], זֹאת הַבְּחִירָה נִמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת 'שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים' (עַיֵּן פּוּרִים אוֹת ס"ט[522] מְבֹאָר יוֹתֵר): (העושה שליח לגבות חוב ג, יב)
[520] שבת פז ע"א.
[521] ליקוטי מוהר"ן ח"א קצ.
[522] וז"ל: המן עמלק הם בחינת הצינור הרע שכולל כל הצינורות רעים של כל הסטרין אוחרנין שכולם יונקים משם. כי הוא מבחינת שער החמישים לטומאה ששם נאמר "ותרד פלאים" שהוא בחינת הגלות האחרון הזה שהקץ סתום ונעלם מאד. וסבר המן שיתגבר כנגד מרדכי בכל החמישים שערי טומאה ועל כן ציווה לעשות עץ גבוה חמישים אמה ולתלות את מרדכי עליו. 'לתלות' דייקא, כי הצדיקי אמת בחינת 'מרדכי' ובחינת 'משה' כבר קידשו עצמן מכל אחיזת הרע והם כולו קודש, עד שאין להם שום בחירה בשום דבר תאווה וכל בחירתם הוא רק בבחינת 'משה הוסיף יום אחד מדעתו'. דהיינו מה שאין יכולין לשית עצות בנפשם איד להתנהג כי אינם יודעים איך הוא יתברך רוצה באמת. שזה היה עיקר בחירת משה רבינו והצדיקים שהם בבחינתו כמבואר במקום אחר. וזאת הבחירה נמשכת משער החמישים של בינה שלא השיגו משה כמאמר רבותינו ז"ל. על כן אינו יכול לתת עצות בנפשו כשמגיע לשם, ומשם כל בחירתו.