גַּם אַחַר שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה וְזָכוּ לִבְחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲמִתִּי עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן הָיוּ צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ הַרְבֵּה עוֹד לִמְצֹא בְּיוֹתֵר שְׁלֵמוּת אֶת הָרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל מֹשֶׁה רַבָּם, וְאָז הָיוּ זוֹכִין לְמַה שֶּׁהָיוּ זוֹכִים:
רַק עַל יְדֵי שֶׁלֹּא נִזְהֲרוּ בָּזֶה לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה עוֹד וָעוֹד אֶת הָרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל מֹשֶׁה רַבָּם, בִּכְדֵי לְבָרֵר עוֹד אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה וּלְחַזְּקָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּמֵחֲמַת שֶׁנִּתְרַשְּׁלוּ בָּזֶה, הִתְגָּרָה בָּהֶם הַשָּׂטָן עַל יְדֵי הָעֵרֶב רַב וְהִכְשִׁילָם בִּכְפִירוֹת, עַד שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים: (שלוחין ה, ט-י)