אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת 'אֲבֵדָה' מֵרַבָּם כַּנַּ"ל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהֶם דַּעַת לְהָבִין אֵיךְ שֶׁנֶּאֶבְדוּ וְנִתְרַחֲקוּ מֵהַצַּדִּיק, אַף עַל פִּי כֵן כָּל זְמַן שֶׁמַּרְגִּישִׁין בְּעַצְמָן אֵיזֶה חִיּוּת כָּל שֶׁהוּא, צְרִיכִין לִצְעֹק עַל כָּל פָּנִים עַל זֶה בְּעַצְמוֹ "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד"[566]. הַיְנוּ שֶׁנִּתְרַחַקְנוּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵין לָנוּ דַּעַת כְּלָל לְהָבִין לְהֵיכָן נֶאֶבַדְנוּ וְנִתְרַחַקְנוּ מִבַּעַל הָאֲבֵדָה, עַל כֵּן אָנוּ מְבַקְּשִׁים "בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ" וְכוּ'[567], שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ עָלֵינוּ רַחֲמֵי ה' יִתְבָּרַךְ וְרַחֲמֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, עַד שֶׁהֵם יְבַקְּשׁוּ וִיחַפְּשׂוּ אַחֲרֵינוּ לְהוֹדִיעַ וּלְהָאִיר עָלֵינוּ מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁלָּהֶם וּלְקָרֵב אוֹתָנוּ לַה' יִתְבָּרַךְ:
וְאָז כְּשֶׁצּוֹעֲקִין וּמִתְחַנְּנִים כָּל כָּךְ בֶּאֱמֶת כַּמָּה פְּעָמִים, אֲזַי נֶחְשָׁב גַּם זֶה שֶׁמְּבַקְּשִׁין וּמְחַפְּשִׂין אַחַר הַצַּדִּיק, וְאָז יִזְכּוּ לְמָצְאוֹ, כִּי רַחֲמֵי ה' יִתְבָּרַךְ וְרַחֲמֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת אֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם: (שלוחין ה, טו)