בכל פעם שבוכין על הסתלקות הצדיק ומחפשין ומבקשין אותו כראוי, אזי מוצאין קדשתו על ידי הבן או התלמיד שממלא מקום אביו ורבו. כי זה כלל גדול שאין הצדיק מסתלק מן העולם עד שנולד אחר תחתיו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל[571] "וזרח השמש ובא השמש" וכו'[572], אבל צריכין לחפש ולבקש אחר זה הרבה הרבה בפרט בדורות הללו:
ועל כן אף על פי שצריכין לבכות ולספד הרבה על הסתלקות הצדיק, אבל צריכין לזהר מאד שלא להכשל על ידי זה לומר שכבר מת הצדיק ואפס תקוה חס ושלום ולא נשאר בעולם חליפתו והשארתו, כי זה פגם עצום מאד, כי בודאי הצדיק לא מת, ובודאי נשאר השארת קדשתו אצל בניו ותלמידיו, רק שצריכין לחפש ולבקש אחר זה מאד מאד, ועל ידי כל חפוש ובקשה מוצאין בודאי קדשת השארתו אצל בניו ותלמידיו, שזהו בחינת "שם מת אהרן ויכהן אלעזר בנו תחתיו"[573] כמבאר בפנים: (שלוחין ה, יז)