כל ימי חיי הצדיק הוא בחינת 'יום', ואז עקר המשכת הדעת והתורה הקדושה שממשיך אלינו, ואחר הסתלקותו שהוא בחינת 'לילה', ואז 'נסתמו תרעין דגן עדן'[628] ונסתלק הדעת, ואז צריכין לחיות עצמנו בהתורה שהמשיך עלינו ביום דהינו בחיים חיותו:
כי הצדיקים הגדולים שהם בחינת 'משה', ממשיכים התורה ממקום עליון ונורא ונשגב כזה ובשכל נפלא כזה, עד שיש כח בתורתם להשיב ולהחיות כל הנפשות שיעסקו בתורתם לנצח, כי התגלות תורתם היה על ידי שהעלו הנפשות בבחינת עבור וכו' כמבאר בפנים, ובגדל כחם העלו גם הנפשות העתידין לבא, בבחינת "ולא אתכם לבדכם וכו' כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה" וכו'[629], והמשיכו התורה בקדשה כזאת עד שכל מי שיעסק בתורתם תאיר לו התורה לצאת מחשכת אפלתו, בבחינת "נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי"[630], כי על ידי עוסקו בהתורה חוזר ונתחדש נפשו גם עתה בבחינת 'עבור', מחמת שאלו החדושי תורה נמשכו מעליית והתחדשות הנפשות "אשר ישנו פה ואשר איננו פה" וכו':
וזה בחינת "טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה"[631], דהינו שאפלו בלילה אחר הסתלקות הצדיק, לא יכבה נר תורתו הקדושה לעולם ועד: (אבדה ומציאה ג, ה)