הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא גָּדוֹל יוֹתֵר אֲפִלּוּ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים"[102] כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל[103]:
כִּי יֵשׁ עֲבֵרוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלָן שֶׁגַּם הַכֹּהֵן גָּדוֹל אֵינוֹ יָכוֹל לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם בְּיוֹם כִּפּוּר[104], אֲבָל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי הוּא יָכוֹל לִכְנֹס עוֹד לִפְנִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְלִמְשֹׁךְ כַּפָּרָה וְתִקּוּן גַּם לָהֶם. כִּי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים יְכוֹלִים לְתַקֵּן הַכֹּל (בִּבְחִינַת "וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה"[105]) אִם יִזְכֶּה לְהַאֲמִין בָּהֶם בֶּאֱמֶת: (קריאת שמע ד, יג)