עקר תקון למוד התורה הוא על ידי בחינת 'צדיק', ומי שמפריד בחינת 'למדן' מבחינת 'צדיק', ואומר שלמוד התורה בעצמה הוא העקר ואינו משגיח על תקון מעשיו כלל, ואינו כפוף תחת הצדיק האמת, מכל שכן כשחס ושלום חולק עליו, אזי 'לא זכה נעשית לו סם מות'[648], כי מציר אותיות התורה להפך חס ושלום:
והכלל שעקר התקון של כל העולמות הוא על ידי הצדיקי אמת שזכו לשמירת הברית בשלמות, והם דיקא זוכין לציר אותיות התורה לטוב, שיעשו ויפעלו פעלות טובות בעולם לתקן הכל. אך אפלו מי שאינו זוכה לזה לבחינת צדיק בשלמות, אף על פי כן אם הוא מכניע את עצמו על כל פנים תחת הצדיק 'כעבד תחת אדוניו', אזי כל תורתו ולמודו וכל מעשיו מקבלין תקון על ידי הצדיק האמת שמציר הכל לטוב, ואזי נאמר עליו גם כן 'זכה נעשית לו סם חיים'[649] על ידי כח הצדיק האמת: (אומנין ד, כג)