כָּל הַפְּגָמִים שֶׁל הָעֲווֹנוֹת הַמַּגִּיעִים לְהַשְּׁכִינָה כִּבְיָכוֹל שֶׁהִיא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּם הֵם כְּחִצִּים הַנִּזְרָקִים וּפוֹגְמִים מְאֹד בְּנֶפֶשׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְכָל אָדָם וְאָדָם עַל יְדֵי כָּל עָווֹן וּפְגָם שֶׁהוּא פּוֹגֵם וּבִפְרָט פְּגַם הַבְּרִית, עַל יְדֵי זֶה הוּא זוֹרֵק חִצִּים מַמָּשׁ לְנַפְשׁוֹ:
וְיֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה חִלּוּקִים וְשִׁנּוּיִים רַבִּים בְּעֶרְכֵי הַפְּגָמִים, כִּי אֵין פְּגָם אֶחָד דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ (וְכַמּוּבָן[752]), וגַּם בִּפְגַם הַבְּרִית עַצְמוֹ יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת אֲלָפִים וּרְבָבוֹת, כִּי בְּוַדַּאי לֹא כָל הַפְּגָמִים וְהַחֲטָאִים שָׁוִים כַּיָּדוּעַ:
וְיֵשׁ צַדִּיקִים כָּאֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ לְתַקֵּן אֵיזֶה מִינֵי פְּגָמִים גַּם מִבְּחִינַת פְּגָמֵי הַבְּרִית, אֲבָל לֹא כֻּלָּם, וְגַם לָזֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת צַדִּיק גָּדוֹל וְנוֹרָא וְחִדּוּשׁ נִפְלָא שֶׁיִּהְיֶה יָכוֹל לְתַקֵּן תִּקּוּן הַבְּרִית לְמִי שֶׁכְּבָר פָּגַם בּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִי שֶׁהִתְפָּאֵר שֶׁיּוּכַל לְהוֹצִיא הַחִצִּים אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁנִּזְרְקוּ וּלְאַחַר שֶׁכְּבָר הִגִּיעוּ לְתוֹךְ מִי שֶׁנִּזְרְקוּ לוֹ הַחִצִּים רַחֲמָנָא לִצְּלָן, אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן אֵינוֹ יָכוֹל לְרַפְּאוֹת אֶת הַבַּת מַלְכָּה שֶׁהִיא כְּלָלִיּוּת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי יֵשׁ נְפָשׁוֹת פְּגוּמוֹת כָּל כָּךְ בַּעֲווֹנוֹתֵיהֶם הָרַבִּים עַד שֶׁגַּם הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְתַקְּנָם:
אֲבָל יֵשׁ צַדִּיק גָּדוֹל וְנוֹרָא וְחִדּוּשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא כָּזֶה, שֶׁהוּא יָכוֹל לְהוֹצִיא כָּל הָעֲשָׂרָה מִינֵי חִצִּים שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל מִינֵי חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת וּפְשָׁעִים וְכָל מִינֵי פְּגַם הַבְּרִית שֶׁבָּעוֹלָם רַחֲמָנָא לִצְּלָן, הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל הוּא יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְהַמְשִׁיךְ וּלְהוֹצִיא וּלְתַקֵּן הַכֹּל לְמִי שֶׁרוֹצֶה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לַה' יִתְבָּרַךְ, וְרַק הוּא יוֹדֵעַ לְרַפְּאוֹת אֶת 'הַבַּת מַלְכָּה' בִּשְׁלֵמוּת, עַיֵּן פְּנִים: (פריה ורביה ג, י)
[752] כך הוא בדפוס ראשון, לכאורה חסר וכך מובא בהלכה: