זה ידוע לכל אדם, כמה וכמה עתים עוברים עליו ברוחניות וגשמיות בגוף ונפש וממון וכו', וכמה וכמה ישועות נפלאות שה' יתברך עוזר לו בכל פעם, בפרט בענין קדשת יהדותו שזה העקר:
ובכל עת ועת שעובר על האדם, בין בטיבו בין בעקו בין בעליה בין בירידה, בכלם מאיר בהם הצדיק שידעו ישראל עצות מה לעשות, ובמה יחיו את עצמם בכל עת ועת - כפי העת אשר עובר עליו - באפן שישארו על עמדם, ולא יפלו ולא יתרחקו לעולם:
והעקר על ידי שיקשרו כל העתים העוברים אליהם ל'העת האחרון', שהוא עת קבול השכר של כל אחד מישראל, שאז יזכה כל אחד כפי עבודתו ל'הארת הרצון' המפלג לה' יתברך בהשתוקקות נפלא ונורא. שזה בחינת "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל"[113] כמבאר בפנים, ולעת הזאת צריכין לקשר כל העתים העוברים עליו בעולם הזה:
כי עקר ההתחזקות הוא על ידי ה'רצון' - שאיך שהוא ואיך שעובר עליו על כל פנים יחזק את עצמו ברצון חזק לה' יתברך, כי הרצון הטוב בעצמו יקר וחשוב מאד:
ועל ידי זה יתעורר ויתגבר להתפלל תמיד לה' יתברך, ולהרבות באמירת תהלים ותחנות ובקשות רבות והתבודדות, לשפך לבו כמים לפני ה' - "עד ישקיף וירא ה' משמים"[114] ויאיר עליו הדעת הקדוש האמתי, לבטל 'רוח שטות' ולשוב מכל העונות ולהתקרב לה' יתברך: (נטילת ידים לסעודה ו, נא)