הצדיקים אמתיים עוסקים בכל עת ללקט לקוטים, שהם בחינת ניצוצות הקדושים המתבררים בכל עת על ידי כל נקדה ונקדה טובה של כל אחד מישראל. כי כל נקדה שמתגבר כל אחד מישראל באיזה רגע, הצדיק חוטף אותה מיד ומכניסה לתוך 'בית הקדשה' שהוא בונה, שהוא בחינת 'משכן ובית המקדש' שהצדיקים בונים אותו בכל דור. ועל כן אפלו כשאחר כך זה האיש יורד כמו שיורד חס ושלום, אף על פי כן אינו נאבד המעט התעוררות שלו, כי כבר נכנס לתוך בנין 'בית הקדשה' שהצדיק עוסק בבנינו:
כי הצדיקים מלקטים בכל עת ורגע כל 'מחשבה דבור ומעשה' טוב ומכניסים אותה לתוך בית הקדשה תכף, עד שמתקבצים ומתלקטים כל 'הנקדות טובות' של כל אחד עד שיש לכל אחד חלק גדול בבנין בית הקדשה, שעל ידי זה מתבררים הניצוצות ונעשים כלים נפלאים לקבל בהם 'אור האין סוף' שמאיר בלב כל אחד בכל יום, עד שסוף כל סוף ישובו הכל אל ה':
ועקר 'המשכת התורה' שהצדיק ממשיך לישראל בכל דור העקר על ידי בחינת לקוטים אלו, ועל כן הצדיקים קורין על פי רב לחדושיהם ולספריהם בשם 'לקוטים'. ועל כן בודאי אשרי למי שאוחז וכולל את עצמו בהישיבה הקדושה והקבוץ הקדוש שהם בכלל הבית המדרש הקדוש של הצדיק, וזה עקר העז והתחזקות שלו לאחז את עצמו בה' יתברך בכל מקום שהוא. וזה בחינת "אשרי יושבי ביתך" וכו' וסמוך לו "אשרי אדם עוז לו בך"[210], הינו כנ"ל: (שם, סג סד סו סט)
[210] תהלים פד, ה-ו.