הצדיקים הגדולים מזככין עצמן כל כך עד שאין להרע שום אחיזה בהם, ואף על פי כן יש להם גם כן 'בחירה', אך עקר הבחירה שלהם הוא רק בבחינת 'משה הוסיף יום אחד מדעתו'[227] כמבאר במקום אחר[228]:
וזה בחינת הבחירה שהיה לאדם הראשון קדם החטא שהיה זך אז בתכלית, אך כל בחירתו היה רק בבחינה זאת, בבחינת 'משה הוסיף יום אחד מדעתו' הנ"ל. רק שיש בזה משקל ונסיון גדול, כי בודאי אסור להוסיף על דברי ה' יתברך, כמו שכתוב "לא תסף"[229], וכל הפגם של אדם הראשון היה על ידי שהוסיפה על הצווי כמאמר רבותינו ז"ל[230], ואף על פי כן הלא מצינו כמה גזרות וסיגים שהוסיפו רבותינו ז"ל על דברי תורה, וכן משה הוסיף יום אחד מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום, על כן באמת בענינים כאלו הוא עקר הבחירה של הצדיקים הגדולים:
ובאמת מי שאינו זוכה חס ושלום לכון בזה לדעת המקום, יכול להכשל על ידי זה עד שיבא על ידי זה ל'חטא גמור', כמו שמצינו באדם הראשון שנכשל על ידי זה כפשוטו ממש ועבר על הצווי. וזה היה גם כן ענין הנסיון של 'הארבעה שנכנסו לפרדס'[231], ורק רבי עקיבא 'נכנס בשלום ויצא בשלום', נכנס ויצא דיקא. כי גם הצדיקים הגדולים אשר כל עבודתם הוא רק מה שצריכין לעלות בכל פעם מדרגא לדרגא ולהשיג בכל פעם ביותר, אף על פי כן צריכין הם גם כן להיות 'בקי בעיל בקי בנפיק', ומי שאינו זוכה לבקיאות הזה בשלמות יכול להיות בבחינת 'הציץ ונפגע הציץ ומת'[232] רחמנא לצלן, ואחר 'קצץ לגמרי בנטיעות', ומי שזוכה לבקיאות הזה היטב אזי הוא 'נכנס בשלום ויוצא בשלום', ואז זוכה תמיד לכון תמיד ל'דעת המקום', מה להוסיף ומה שלא להוסיף כנ"ל:
ואלו הצדיקים שזוכין לבקיאות הנ"ל בבחינות מדרגתם הגבוהה והנפלאה מאד, הם זוכים להכניס זה הבקיאות אפלו במדרגות הנמוכות מאד שהם בחינת 'ונפיק ממש', שיזכו גם הם לעת עתה לקים "ואציעה שאול הנך"[233], וגם משם ממקומם השפל מאד ימשיכו עצמן אל ה' יתברך, ויצעקו ויתפללו לה' יתברך תמיד בכלות הנפש, בבחינת "מבטן שאול שועתי" וכו'[234], בחינת "קראתי שמך ה' מבור תחתיות"[235], עד ישקיף וירא ה' משמים שיזכו לתשובה שלמה באמת: (שבת ז, נ נב)