הצדיקים הגדולים יש להם איזה 'ירידה' לפעמים, כדי להרים ולהגביה ולטהר את ישראל לאביהם שבשמים, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על דוד, שלא עשה אותו מעשה אלא כדי להורות תשובה[236]. וזה בחינת מה שאמר דוד על עצמו 'ואני ידי מלכלכות בדם ובשפיר וכו' כדי לטהר אשה לבעלה'[237]:
וזה בחינת העבודה של 'פרה אדמה' שמטמאה טהורים לפי שעה 'טמאת ערב', אבל על ידי זה הם מגביהים ומטהרים את הטמאים שבישראל מטמאה חמורה שהיא טמאת מת וכיוצא. וזה בחינת 'ירידה תכלית העליה'[238], בחינת 'בטולה של תורה זה קיומה'[239], כי על ידי הבטול והירידה מעלין נפשות ישראל מטמאתן:
ועל כן נסמך ענין קריאת פרשת 'פרה אדמה' אחרי פורים, כי זה כל ענין 'הנס של פורים', שנמשך הארה גדולה כל כך עד שהירידה נתהפך לעליה. וזה בחינת 'מבטלין תלמוד תורה למקרא מגלה ולהוצאת המת ולהכנסת כלה'[240], הינו כי ענין פורים ומקרא מגלה הוא בחינת 'ירידה תכלית העליה', שזהו בחינת 'בטולה של תורה זהו קיומה' דיקא. וזה 'ולהוצאת המת' וכו', כי על ידי זה שהצדיק מבטל את עצמו קצת, על ידי זה מטהר ומוציא נפשות ישראל מ'הסטרא דמותא מטמאת מת' כנ"ל, ומטהר האשה לבעלה שזה בחינת 'הכנסת כלה', הינו שמקרב את ישראל לאביהם שבשמים: (תחומין ד)