צד

גֹּדֶל מַעֲלַת קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים, כִּי שָׁם יְכוֹלִים הַכֹּל לְהִתְתַּקֵּן. אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא בֵּין שִׁנֵּי הַסּ"מ חַס וְשָׁלוֹם, יָכוֹל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם כְּשֶׁבָּאִים עַל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ וְרוֹצִים לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה:

כִּי מִיתַת הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל גָּבֹהַּ וְנַעֲלֶה וְנִשְׂגָּב מְאֹד, וְאָז דַּיְקָא הוּא מִתְגַּבֵּר בְּכָל כֹּחוֹ לִגְמֹר מַה שֶּׁצָּרִיךְ לִגְמֹר לְטוֹבַת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל. כִּי מִיתַת הַצַּדִּיק הוּא בִּבְחִינַת 'תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין' שֶׁמִּתְפַּלֵּל הַבַּעַל כֹּחַ הַגָּדוֹל, וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בּוֹלַעַת אוֹתָהּ, וְהַתְּפִלָּה מֵחֲמַת שֶׁהִיא קְדוֹשָׁה מְאֹד וְיָצְאָה מִבַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל, עַל כֵּן אֵין כֹּחַ לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא לִבְלֹעַ אוֹתָהּ לְגַמְרֵי, רַק אַדְרַבָּא, הַתְּפִלָּה עוֹמֶדֶת לָהּ בְּצַוָּארָהּ עַד שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא מֻכְרַחַת עַל יְדֵי זֶה לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא וּלְהַחֲזִיר כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה, אַף גַּם עַצְמוּת חִיּוּתָהּ מַמָּשׁ:

וְזֶה סוֹד הַתִּקּוּנִים וְהַבֵּרוּרִים הַנִּפְלָאִים הַנַּעֲשִׂים עַד עַתָּה עַל יְדֵי מִיתַת 'עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת' כַּמּוּבָן בַּכְּתָבִים^[282]. וּבֶאֱמֶת מִיתַת כָּל הַצַּדִּיקִים הִיא בְּחִינַת 'מְסִירַת נֶפֶשׁ עַל קִדּוּשׁ ה'', בִּפְרָט מִיתַת הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ, שֶׁהַכֹּל הוּא כְּעִנְיַן הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁמּוֹסְרִים גּוּפָם שֶׁיִּהְיֶה נִקְבַּר בְּחוּץ לָאָרֶץ שֶׁשָּׁם שְׁלִיטַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְנִדְמֶה לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהִיא בּוֹלַעַת אֶת הַגּוּף הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, אֲבָל זֶה הַגּוּף הַקָּדוֹשׁ הוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל, וְעוֹמֵד לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּצַוָּארָהּ עַד שֶׁמֻּכְרַחַת עַל יְדֵי זֶה לְהָקִיא הַקָּאוֹת הַרְבֵּה מִקִּרְבָּהּ וּמִבִּטְנָהּ, עַד שֶׁיִּגְמֹר הַצַּדִּיק מַה שֶּׁהִתְחִיל. כִּי גַּם בְּחַיָּיו עָסַק כָּל יָמָיו בָּזֶה וּמָסַר נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל זֶה, אַךְ אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ אָז אֵינוֹ פּוֹסֵק מִלַּעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת, עַד שֶׁיִּגְמֹר הַכֹּל לְטוֹבָה כִּרְצוֹנוֹ:

וְעַל כֵּן שָׁם עַל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ יָכוֹל כָּל אֶחָד לְהִתְתַּקֵּן אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, אִם יִזְכֶּה לָבֹא לְשָׁם בְּחַיָּיו, וִיבַקֵּשׁ וְיִתְפַּלֵּל שָׁם עַל תִּקּוּן נַפְשׁוֹ. וְזֶה גַּם עִנְיַן הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁנִּתְיַסְּדוּ לוֹמַר שָׁם, עַיֵּן פְּנִים: (חול המועד ד, יד)