פב

מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ דִּבּוּר מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ אָז, הוּא מְקַבֵּל בְּחִינַת הַפָּנִים שֶׁל הַצַּדִּיק וּבְחִינַת שִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, אַךְ צָרִיךְ לִשְׁמֹר מִשִּׁכְחָה, כִּי שִׁכְחָה מַשְׁכַּחַת כָּל זֶה מִמֶּנּוּ. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לִזְכֹּר דִּבְרֵי הַצַּדִּיק כְּמוֹ שֶׁאֲמָרָם, אוֹ עַל יְדֵי מַה שֶּׁחוֹזֵר מֵאָה וְאֶחָד פְּעָמִים שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכְרוֹ, אָז כְּשֶׁאוֹמֵר זֶה הַדָּבָר בְּשֵׁם הַצַּדִּיק נִצְטַיֵּר לְפָנָיו דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, וַהֲרֵי כְּאִלּוּ אוֹמְרוֹ הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ, אַךְ שֶׁיִּהְיֶה הַזִּכָּרוֹן בֶּאֱמֶת בְּכֹחַ הַזִּכָּרוֹן: (שם סימן קצ"ב)