עח

לִפְעָמִים הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי מְדַבֵּר אֵיזֶה דִּבּוּר לְאֵיזֶה אָדָם, וְהַדִּבּוּרִים מֻנָּחִים אֵצֶל הָאָדָם וְאֵינָם עוֹשִׂים פְּעֻלָּתָם וְאֵינָם מְעוֹרְרִים אוֹתוֹ עַד אַחַר כָּךְ לִזְמַן רָחוֹק, וְכֵן לִפְעָמִים יֵשׁ שֶׁהַדִּבּוּרִים אֵינָם עוֹשִׂים פְּעֻלָּתָם בְּזֶה הָאָדָם, רַק שֶׁמִּתְגַּלְגְּלִים מֵאָדָם זֶה לְאָדָם אַחֵר וּמֵחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ וְכוּ', עַד שֶׁבָּאִים לְאָדָם כָּזֶה שֶׁנִּכְנָסִים הַדְּבָרִים לְלִבּוֹ בְּעֹמֶק גָּדוֹל וּמְעוֹרְרִים אוֹתוֹ מְאֹד וְעוֹשִׂין בּוֹ פְּעֻלָּתָם בִּשְׁלֵמוּת: (שם סימנים ר"ז ר"ח)