לְמַחֲמַד עֵינִי, שֶׁזָּכָה לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הֶאָרַת הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הֶעָמֹק וְהַגָּבוֹהַ מְאֹד שֶׁיָּכוֹל לְהָאִיר גַּם בְּהַנּוֹפְלִים מְאֹד וְהָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר.
לִפְעָמִים הַשִּׁכְחָה הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִים לְשָׁכְחָם וּלְהַעֲבִירָם מִדַּעְתּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּלְבֵּל וְשֶׁלֹּא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ עַל יָדָם לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶהוּ עֵצָה עֲמֻקָּה לִזְכֹּר אֶת הַתּוֹרָה וּלְקַיְּמָהּ.