קמט

כְּשֶׁהַחשֶׁךְ מְסַבֵּב מְאֹד אֶת הָאָדָם וּמַקִּיפוֹ מִכָּל צַד, וְהוּא פּוֹנֶה עַצְמוֹ רַק אֶל הָאֱמֶת, עַל יְדֵי זֶה ה' יִתְבָּרַךְ מְפַנֶּה הַחשֶׁךְ מִמֶּנּוּ וּמֵאִיר לוֹ. וְאִם הָאֱמֶת מֻשְׁלָךְ אַרְצָה עַתָּה וְאָסוּר לְגַלּוֹתוֹ בְּפֻמְבִּי, אַף עַל פִּי כֵן הָאֱמֶת הוּא כֵּן, וּשְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד!: (שָׁם)