קעא

אָחִי לְבָבִי, אֲהָהּ הָעוֹלָם יְשֵׁנִים, עַד מָתַי נִישַׁן עוֹד! הַזְּמַן הוֹלֵךְ וְהוֹמֶה וְסוֹעֵר וְרָץ וּפוֹרֵחַ מְאֹד יוֹתֵר מִצִּלּוֹ שֶׁל עוֹף הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, וְהַגּוּף אֶפְשָׁר עַכְשָׁו בָּא יוֹמוֹ, וּמַה נַּעֲשֶׂה לְיוֹם אַחֲרוֹן. אֵין חָכְמָה וְאֵין עֵצָה כִּי אִם לִבְרֹחַ לְצַדִּיק הָאֱמֶת זָקֵן שֶׁבַּזְּקֵנִים, סָבָּא דְּסָבִּין, בְּחִיר מִבְּחִירֵי צַדִּיקַיָּא, שֶׁבְּעֹצֶם גְּדֻלָּתוֹ וְנוֹרָאוֹת כֹּחוֹ יָכוֹל לְתַקֵּן הַכֹּל אֲפִלּוּ נְפָשׁוֹת פְּגוּמוֹת וּמְקֻלְקָלוֹת כָּל כָּךְ עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהִתָּקֵן בְּשׁוּם פָּנִים: (שָׁם)