תקג

אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ הַנָּעִים שֶׁזָּכִינוּ לֵידַע קְצָת מִגְּדֻלַּת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, הוּא יְנַחֲמֵנוּ מֵעִצְבוֹן מַעֲשֵׂינוּ, הוּא חַיּוּתֵנוּ הוּא נֶחָמָתֵנוּ וְתִקְוָתֵנוּ. אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ אֲלָפִים פְּעָמִים עַל כָּל דִּבּוּר שֶׁאָנוּ זוֹכִים לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ... מְצַפֶּה וּמִתְגַּעְגֵּעַ מָתַי יַגִּיעַ הָעֵת שֶׁאֶזְכֶּה לִרְאוֹתְךָ בְּכָל פַּעַם בְּשׂבַע שְׂמָחוֹת וְלָתֵת לְךָ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת וְנִצְחִיּוֹת הַגְּנוּזוֹת בְּאוֹצַר הַנַּחַל נוֹבֵעַ: (שָׁם)