תקכד

הַצַּדִּיק הַמַּנְהִיג הָאֱמֶת בְּחִינַת משֶׁה מָשִׁיחַ הוּא עוֹסֵק תָּמִיד, וּבְיוֹתֵר אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ בְּתִקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לְעוֹרְרָם מִשְּׁנָתָם עַל יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצֵא בְּכָל אֶחָד, וּמֵאִיר בְּלֵב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת תָּמִיד אֵיךְ שֶׁהוּא, כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ וּנְפִילָתוֹ. וְהָעִקָּר בְּעֵת שֶׁכִּמְעַט כִּמְעַט יִפֹּל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, אָז דַּיְקָא יָאִיר בּוֹ בְּחַסְדּוֹ לְהַצִּילוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ: (שָׁם)