שמעתי מרבי שמחה בונים קאלושינער ז"ל, שרבי יצחק ברייטר ז"ל היה רגיל לפרש הפסוק "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא", הינו מי שרוצה להתחסד עם קונו לעסק בעבודת ה' צריך להתפלל תמיד שהשם יתברך ימציא לו זמן ועת שיהיה פנוי לעבודתו יתברך ולא תהא השעה דחוקה לו ולא יהיה טרוד יותר מדאי בעניני העולם הזה, היות והזמן קצר והמלאכה מרבה, וקשה להספיק ללמד כל התורה כלה (עין בשיחות הר"ן סימן ע"ו מה שהאדם צריך ללמד במשך כל השנה עין שם) וגם לעסק בעבודת ה' ובכל מיני דברים שבקדשה, ובפרט אלו הטרודים בעסק פרנסתם והצטרכותם ואין להם פנאי להקדיש עצמם ללמודים ועבודת השם ושיחת חברים וכדומה, ועל כן צריך ומכרח מאד להתפלל ולהתחנן להשם יתברך שיחוס וירחם עליו לסבב אתו סבות לטובה בענין עסק פרנסתו שלא יגרמו לו בטול תורה ותפלה, אלא תמיד ימצא לו זמן מתוך טרדותיו לחטף א שטיקל גמרא, א סעיף שלחן ערוך, א משנה משניות, א קאפיטל תהלים, א קרעכטץ צום אויבערשטין, א גיטן שמועס מיטן חבר, א גיטן טראכט פין עלמא דאתי (חתיכת גמרא, סעיף שלחן-ערוך, משנה אחת, פרק תהלים, אנחה לה' יתברך, שיחה טובה עם חבר, מחשבה טובה מעלמא דאתי) וכו'.
וזהו: על זאת יתפלל כל חסיד אליך "לעת מצא", שיתפלל על זאת ש'ימצא' תמיד 'עת' וזמן ללמוד התורה ולעבודתו יתברך בכל מצב שהוא, שלא ילכו ימיו ושנותיו להבל וריק ולטמיון בזמן שימיו כצל עובר. והעקר בהתבודדות, לפרש שיחתו בינו לבין קונו בפרטיות, שימצא זמן על כל הדברים שבקדשה.