שמעתי מרבי אליהו חיים רוזין ז"ל, שפעם הפליג מוהרנ"ת ז"ל עד היכן מגיע כח הדבור של האדם שבמלה אחת שהוא נודר או נשבע הוא יכול לחדש לעצמו מצוות חדשות ואסורים חדשים אפלו על דברים המתרים (כן לאכל, כן לעשות; לא לאכל, לא לעשות, וכדומה) אף על פי שהתורה לא צותה ולא אסרה אותם. וכל שכן כשמרבה בדבורי תורה ותפלה ושיחה בינו לבין קונו, ומדבר דברי קדשה ודברי אמונה ויראת שמים עם חבריו אשר כן צותה התורה, מה גדלו השעשועים והנחת רוח לפניו יתברך מכל דבור ודבור שאדם מוציא מפיו. וזה נלמד מנדרים ושבועות שלא יחל דברו ולא יזלזל בשום דבור שבעולם, ויאמין באמונה שלמה שכל הדבורים אינם הולכים לריק ולטמיון חס ושלום, רק עושין רשם למעלה ונכתבים בספר זכרון וצפון וגנוז לעתיד לבוא.
והמשיך מוהרנ"ת להסביר: ובזה יובן מה שתקנו הקדמונים להעמיד אמירת "כל נדרי" בראש כל תפלות יום הכפורים, אשר לכאורה אינה תפלה ואינה שיכת לעבודת יום הכפורים שהם תפלות וודויים וסליחות ופיוטים וכו'. ומה ראו על ככה להקדים בכניסת יום הכפורים ענין נדרים, אלא ללמדנו כנ"ל שנדע ונאמין בגדל מעלת כח הדבור שהוא גדול ונשגב מאד, ועל כן אנו מקדישים את פינו וכל שיח שפתותינו במשך כל יום הכפורים לתפלות ובקשות למחילה ולסליחה ולכפרה, והקדוש ברוך הוא שומע תפלת כל פה. וכל עבודתנו ביום הזה הוא רק עם הפה לקים "ונשלמה פרים שפתינו", וכל כחנו אינו אלא בפה. ולזה מקדימים "כל נדרי" להורות לנו על כחו העצום של הפה, ועקימת שפתים הוה מעשה, כמו נדרים ושבועות.
(קלה)
עוד שמעתי מרבי אליהו חיים רוזין ז"ל, שפעם אחת עמד מאחוריו של רבי אברהם ב"ר נחמן ז"ל בעת התבודדותו (כמדמה שזה היה על ציון רבנו ז"ל) ושמע ממנו תחנוניו ובקשותיו, וחזר כמה וכמה פעמים על המלים האלה: "רבונו של עולם! וויא נעמט מען דיא אמונה אז יעדער ווארט ווערט נישט פארפאלן, וויא נעמט מען דיא אמונה אז יעדער קרעכטץ יעדער זיפץ ווערט נישט פארפאלן, גיוואלד! גיוואלד! וויא נעמט מען, וויא נעמט מען, אוי גיוואלד! גיוואלד! רבונו של עולם! וויא נעמט מען דיא אמונה, וויא נעמט מען דיא אמונה, רבונו של עולם! רבונו של עולם! דיא ווייסט דאך דעם אמת אז אן אמונה איז מען דאך גאר נישט ווערד".
(רבונו של עולם! היכן לוקחים האמונה שכל דבור אינו נאבד? היכן לוקחים האמונה שכל אנחה וכל גניחה אינם נאבדים? אהה! אהה! היכן לוקחים? היכן לוקחים? אהה! אהה! רבונו של עולם! היכן לוקחים האמונה? היכן לוקחים האמונה? רבונו של עולם! רבונו של עולם! אתה הלא יודע את האמת, שבלי אמונה אין שוים כלום) וכו' וכו'. וככה שפך שיחו ותחנתו בענין האמונה ואחר כך בכה מאין הפוגות, ולא שמע ממנו יותר. ואמר רבי אליהו חיים שדברי תחנונים אלו שיצאו מפיו של רבי אברהם ב"ר נחמן חדרו אז עמק אל לבו ולא ישכחם לעולם, ולמד מזה הרבה איך לדבר ומה לדבר בעת ההתבודדות.