(קמט)

עוד שמעתי מר' אליהו חיים, שרבי שכנא בן רבי דוד צבי נכד מוהרנ"ת, היה כרוך אחר דודו רבי מיכלי (אח אביו רבי דוד צבי) והיה מלוהו בנסיעותיו, פעם אחת כשחזרו מנסיעתם לאומן, ובכניסתם לעיר טולטשין ליד המקוה, אמר לו רבי מיכלי שימשיך עם העגלה עד הבית ויוריד שם את החפצים בביתו והוא בעצמו ירד לטבל במקוה. ושאל אותו רבי שכנא: הלא אתם עיפים מטרח הדרך, ובכן תסעו מקדם לביתכם עם החפצים ותנוחו קצת ואחר כך תלכו למקוה, והשיב לו דודו: וואס זאל איך טיהן אז דאס קאפיל האלט זיך מיר נישט אויף מיין קאפ אן מקוה (מה אעשה שהכפה אינה מחזיקה על ראשי בלי מקוה) (הינו כי אין לו ישוב הדעת בלי מקוה).