(קנ)

כן שמעתי מר' לוי יצחק, שרבי מיכלי היה נזהר מאד לטבל במקוה מדי יום ביומו ואפלו לעת זקנתו שלקח לו זמן רב (כשתי שעות) לא הסתכל על זה ולא ותר על המקוה, וביום ששי היה טובל פעמים - בבקר לפני התפלה ואחרי הצהרים לכבוד שבת. ובני ביתו אמרו לו שמספיק לו המקוה פעם אחת לכבוד שבת מחמת הקשי שבדבר ואינו צריך להטריח עצמו יותר מדאי, השיב להם בחיוך על פניו: "וואס ווילט איהר פין מיר, איהר ווייסט נישט אז דאס קאפל שטייט מיר נישט גיט אויפן קאפ האן מקוה (מה אתם רוצים ממני, אינכם יודעים שהכפה אינה עומדת טוב על ראשי בלי מקוה?!)".